לי לישועה (על התנך)· רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי
כתובים · איוב
סי' ג' יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר היום ההוא וכו', כתוב בספר קרנים מאמר י"ב אמו של איוב נקראת מדוה ונשמת גבר היה בה ממש איש היבם ואביו נקרא ברים וכו', ואב ואם תמצא בקללה ועליו אמר שלמה דור אביו קלל, עכ"ל, ופירש הרב מאסטרופולי זלל"ה בס' דן ידין שזה רמוז בפסוק הנ"ז כי ס"ת יום אולד בו והלילה הוא מדוה, שם אמו ושם אביו ברים יוצא מאותיות שניות מתיבות אמ"ר הר"ה גבר היום אותיות ברים יעו"ש, ואפשר לתת טעם לשמות הללו על דרך רמז בהקדים מ"ש בספר גולל אור ערך תרח בשם האר"י ז"ל שאיוב היה גלגול תרח וכתב עוד שתרח בא על אשתו כשהיתה נדה כשנולד אברהם ונתן טעם לענין זה וכתב עוד כי כשנימול אברהם נתן לו רשות להציל נשמות ישראל מגהינם ואז הוא הציל נפש אביו ובאותה שעה נתגלגל באיוב ע"ש כל זה באורך, וא"כ אפשר שלרמוז שעון תרח שבא על הנדה גרם לאיוב הצרעת כמ"ש הרב היתה שם אמו מדוה שיצא מדוה שהיתה נדה ושם אביו ברים עם הכולל גימטריא אברהם עם האותיות לרמוז שאברהם היה הגורם שבא איוב לעולם בהעלותו את נפש תרח מגהינם:
וכתב עוד בספר קרנים שאיוב לקה בקליפת זבוב שהוא הממונה על הרחים וכו' והאי ממונה מינוהו על מי שמבטל פריה ורביה וגם למי שגורם ביטול או ניאוף וכו' ויעקב ביטל קליפה הנז' בקבלת התורה הנקראת טוב וכו' ועיין בפירוש של דת ודין שטוב גימטריא זבוב וכו' ואפשר שלטעם זה תחילת דיבור איוב היה בתיבת יאבד יום וכו' כי יאבד גימטריא זבוב כי היתה בעוכרו ממנה פנה ויחד ליסורין שבאו עליו, ובמ"ש הספר קרנים שקליפה הנז' ממונה על הרחים אפשר לומר בדרך הלצה בדברי רז"ל על מי שנושא אשה שאמרו שרחיים בצוארו והוא עוסק בתורה שרצו לומר כיון שהוא מטפל לבטל קליפה הנז' הממונה על הרחיים במצות פריה ורביה אין לו פנאי ללמוד תורה, וגם אינו צריך לתורה לבטלה שהרי עסוק במה שמבטלה ומ"ש בספר קרנים דשם אביו של איוב היה ברים הוא דלא כמ"ש מהרח"ו זצ"ל בליקוטי תורה ע"פ איש היה בארץ עוץ איוב שמו דכתב דבוז היה אביו ונשא יבמת אחיו עוץ ע"ש:
סי' ד' כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו, מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו, פי' כי האדם כאשר יחטא מונע השפע שהיתה מקבלת נשמתו ורוחו וזהו ממש עונשה כי בהסתלקות הארתם נפגם חיות גופו וזהו מנשמת אלוה ר"ל מחמת הסתלקות נשמתם והארה שהיתה מקבלת מהאלוה יתברך והיתה משפעת לגוף מחמת זה יאבדו וגם בבחינת הכוח כך הוא, ונקט נשמה וכוח מפני שאלו הבחינות מסתלקות תכף כשהאדם חוטא כמ"ש הרב. האר"י זלה"ה לבל יתפגמו ומכח הסתלקותם נענש גופם, כי נחסר כחו וחיותו, וזהו וזורעי עמל יקברוהו כאשר אמרו רז"ל כי אין הקב"ה מביא רעה על האדם אלא מכח עונותיו כי השפע שמשפיע עליו להחיותו מסלקו ממנו כפי שיעור עונותיו כי העונות הם מסך מבדיל שאין האור נכנס לנשמתו, ובזה ממש האדם נדבה ובאים עליו העונשים כמ"ש הכתוב כי פשע אדם ישיב לו, ולא אמר כפשע אדם ישיב לו וכוונתו ישיב יהיה על הקבה"ו אלא אמר כי פשע אדם כי הפשע עצמו ישיב לאדם גמולו, וכן כתיב תייסרך רעתך שהרעה עצמה מייסרת לאדם:
סי' ה' אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף, אפשר במ"ש בברכות ד' ע"א אמר כבי שמעון בן לקיש כל מי שעוסק בתורה יסורין בדלין ממני שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף עכ"ל, ונלע"ד טעמא דמילתא כמ"ש בתנחומא הובא בספר מעלות לשלמה א"ר ביזנא אין לך אדם בלא יסורין בעולם חשש בשיניו אינו יכול לישן חשש בעיניו אינו יכול לישן יגע בתורה אינו יכול לישן עכ"ל, הרי פירש שני מיני יסורין אחד שבאין על האדם כנגד רצונו כגון חושש בשינו או בעינו, והמין הב' יסורין שהאדם מביא על עצמו מרצונו כגון לימוד התורה, ואין לך אדם שאין לו אחד מאלו המינים של היסורין וזה טעם ריש לקיש כל מי שעוסק בתורה שמביא על עצמו יסורין של עסק התורה יסורים אחרים בדלין הימנו כיון שהוא זריז ונשכר להביא עליו יסורין מחמת עסק התורה. כיון שנתקיים בו צורך היסורין באדם וזה כוונת הפסוק אדם לעמל יולד מוכרח שיהיו לו יסורין בעולם הזה כמ"ש רב ביזנא אין לך אדם בלא יסורין בעולם אבל מי שעוסק בתורה מסלקם מעצמו ובני רשף יגביהו עוף ונכון הוא, ודו"ק:
סי' ו' אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש, בכאן הגיד לנו מליצה ורמז חשוב כי הנה ידוע דרז"ל אמרו דאיוב בן יבמה דבוז יבם אשת אחיו והוליד איוב ודבר זה רמוז בתיבת אבני"ם נוטריקון איו"ב ב"ן יב"ם וזהו אומרו דרך מליצה אם כח אבני"ם כחי היתכן ששמי רמוז בתיבת אבנים גם כחי כך הוא חזק כאבן (או יתכן ג"כ שכיון שיש בי כ"כ כחות דהיינו גם רוח אחי אבי שמת ואבי יבם אשתו להקים שם לאחיו האפשר שבשביל זה יש בי כח לסבול כל אלו היסורין לשאת את עון כולם) ומה גם כי תיבת אב"ן רומז לר"ת "אם "בשרי "נחוש, וגם כ"ח אב"ן ר"ת "אשר "בידו "נפש "כל "חי וממילא כיון שהחיות ביד ה' יכול אני לסבול יסורין כאלו :
סי' ז' חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם, אפשר לפרש בהקדים מ"ש התוס' בב"ק בשם ר"ת דהגוים נקראים האדם, והנה איוב שלא היה מבני ישראל היה מתרעם למה יבואו עליו יסורין ועונשין הלא אפי' אם חטא אינו כמו הישראלי שנפשו חצובה ממקום קדוש וממחצב הנשמות נשמתו ואם יחטא פוגם ח"ו במדות עליונות לא כן הגוים אינם פוגמים, וזהו כוונת איוב באמרו חטאתי האף אמנם חטאתי מה אפעל לך הלא אינו פוגם בקדושה ח"ו כיון שהוא האדם גוי ולא ישראל.
סי' כ"ב ק"ח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך וכו' כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך וכו', אפש"ל בהקדים מ"ש בגמ' דר' אלעזר חלש ואעקר ליה תלמודיה וקרא החרש היה לבם במקום החדש הזה לכם ופי' הרב האר"י זיע"א כי יש קליפה המשכחת הלימוד והיא רי"ב ושם קדוש המבטלה הוא כד"ת גימטריא החדש הזה לכם ור' אלעזר הוסיף רי"ב בקריאתו לרמוז ששלטה בו אותה קליפה עכ"ד, והרב חיד"א ז"ל בספר יוסף תהלות כתב דשם רי"ב הם אותיות הקודמות לשם שד"י ואותיות שאחרי שם שד"י הם כה"ת גימ' כד"ת עם הכולל יעו"ש, ובזה מתפרשים כתובים אלו קח נא מפיו תורה שילמוד האדם תורה שניתנ' מפי הגבורה ויזהר שישים אמריו בלבבו לבל ישכח דבר קטן או גדול מלימודו כדי שלא ישלוט בו קלי' רי"ב כאשר תעבור על אותיות רי"ב ותשוב ותגיע עד אותיות שד"י אז תבנה כבר אתה מבונה וחזק ותרחיק מאהלך הקציפה הנז' שהיא עולה (גם עולה מאהלך גי' הרי"ב) כי אז על שד"י באותיות שהם על שד"י ר"ל פנים מאותיות שד"י אז תתענג ותמצא שם השם הקדוש המבטל הקליפה הנז' שהם אותיות כה"ת גימט' כד"ת ע"ה כמ"ש הרב ותשא אל אלוה פניך תקח הפנים משד"י תעתיר אליו וישמעך בודאי ולא תשכח תלמודך כי יהיה תלמודך בידך וזש"ה אח"ז ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ולא שכחה הנמשלת לחושך:
שם אם תשוב עד שד"י תבנה וכו' רמז למ"ש רז"ל דחייב אדם להוליד בן ובת כדי לקיים מצות פריה ורביה שיש ביניהם ת"ק אברים במילוי דשד"י וז"ש אם תשוב עד מספר שד"י דהיינו מילואו שהוא ת"ק אז תבנה מלשון ואבנה גם אנכי ממנה וקיימת המצוה וגם לא תצטרך לגרש אשתך ותרחוק עולה מאהלך כי אז כבר יש יתדות לאהלך וזש"ה ושית על עפר בצר שהנחת מבצר בעולם שהוא הבן ובצור נחלים אופיר רמז לבת שאפשר שתהי' אוצר להוליד תלמידי חכמים לומדי התורה שהיא יקרה מפנינים ואז והיה שדי בצריך שתחול ברכה בביתך וכסף תועפות לך שכל בן הנולד נכרו בידו באשר ה' נותן לכל איש ואיש די מחסורו לו ולבניו תעתיר אל אלוה וישמעך ומ"מ ונדריך תשלם כי בעון נדרים בנים מתים אשר על כן צריך אתה לשלם נדרך לבל ילכדו בניך ח"ו ומה שיש לך לעשות הוא שתגזור אומר אם תדור ויקם לך תכף תעשה שיקום לך אותו נדר שנדרת ובזה ועל דרכך נגה אור וק"ל:
שם והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, אפשר לפרש במ"ש רז"ל חייב אדם לברך על הרעה בשם שמברך על הטובה, וכן אמרו השמח ביסורין וכו' וידוע מ"ש רז"ל כי והיה הוא לשון שמחה וא"כ זהו כונת הכתוב והיה שהוא לשון שמחה שתהיה שמח עם הקב"ה אפילו בצריך בצר לך וגם כשכסף תועפות לך תברך על הטובה בודאי אלא שבצריך ג"כ תהיה שמח ומודה הודאות לה' יתברך שמו:
ובדרך אחרת אפש"ל כמ"ש בפרקי אבות המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וזהו הא כשיהיה שדי עמך גם בהיותך בצער בצריך בצר לך אז וכסף תועפות לך יהי' ותקוים התור' והיה שד' עמך וק"ל: