אור ברסלב

לחם שמים על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

וגובה מקום המערכה י"ח טפחים. עיין מ"ש בהשגות ע"ז ומ"ש עליו הרב בעל כ"מ ז"ל, וחם לבי בקרבי, לעצור במילין מי יוכל כי גדל כאבי, בראותי דברי הראב"ד היקרים מפז תפארת גאון כל צבי, נתונים למרמס היו לבז הלכו שבי, אין דן דינו למזור ותרופה אין להביא, כי נשארו דבריו עיר פרוצה אין חומה אצל הר"ב כ"מ ובנה עליה מצודים גדולים חיל תשובותיו עליה הצביא,ואני אמרתי לא כן אבי, יבחן אוהב בהמון משיג ומחלק שלל לאגפיו פורש כנפיו על המעיינים המבינים ויבחנו דבריו אם לא דבר גדול דבר הנביא הוא הראב"ד ז"ל דעדיף טפי דסבר באורייתא וחכים טובא גבור כארי ליש ולביא, והפלא מכבוד קדושת הר"ב כ"מ ז"ל עם כל תמיהתו על הראב"ד איך לא שת לבו להתבונן כלל בדבריו והניח דבריו כמשנת בן תדל ובני יוחנא בת רטיבי כי לא די כל הזרות שיסבול בהבנת ההשגה שלא ראה דברי הר"מ הכתובים כאן לפניו וכבר דיבר בהם בסמוך בהשגה הקודמת, ומה גם בהיותם משנה וגמרא כדבר הרב המבאר שלא יתכן לומר כן על קל שבקלים כ"ש למרי דתלמודא הראב"ד שכל דבריו במאזני צדק שקולים:
אבל רע מזאת שאין טעם וריח בדבריו, במ"ש ושני הקרנות הם שפחתו וכו' ואולי י"ל וכו' והם טפל בלי מלח (לפ"ד הר"ב כ"מ) הלנו אם לצרנו ובעל כ"מ העלים עין מביאורם וכתב ז"ל איני יכול ליישבו דרבינו מיירי בגובה וכו', ואין זו טענה שעד עתה הבין הר"א דאיהו מיירי ברוחב כדעתו, אבל יש לתמוה על בעל כ"מ שכתב שמפני כך לא יכול ליישבו, ויותר נוח היה לו ז"ל לפרש לנו דעת הר"א ז"ל בזה, ואולי מתוך כך היתה מתבארת כוונתו כאשר נבאר בעז"ה כוונתו הטובה מאד ודבריו בתכלית הדקדוק וההשערה קולע על השערה, ואם הם קשי ההבנה בתחלת ההשקפה ולכאורה:
איברא דאיכא לאתמוהי אר"ב כ"מ שדבריו נראין סותרין זה את זה, שבתחלה תמה על הר"א ז"ל בחושבו התפוח במקום המערכה, וכתב איך עלה זה על הדעת, א"כ כשטען שנית על הר"א איך אפשר לומר שרוחב מקום המערכה י"ח טפחים, שהרי היא כ"ד אמות ועוד כמבואר במשנה וגמרא, וליקשי איהו ז"ל לנפשיה איך אפשר זה להיות מקום המערכה כ"ד אמות שהרי בודאי התפוח מובלע באמות אלו שהוא באמצע מזבח והרמב"ם לא יכחיש התפוח וביאר כל מעשהו בהל' תמידין ומוספין, ואם לא יעלה על הדעת לומר שמקום מערכה הוא התפוח לענין הגובה, כל שכן ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן כלל לומר שהוא בכלל מקום המערכה ברחבה, שהרי ודאי על מקומו לא היה מערכה שהרי ראשי הגזירין נוגעין בתפוח, לפיכך על כרחינו צריך לגרוע מנת התפוח מסך חשבון זה של כ"ד אמות למקום המערכה:
א"כ גדלה התמיהה ביתר שאת ונהפכה אל הרודף, שאילו היה הרב ז"ל נותן לב לדברי עצמו לא היו דברי הר"א ז"ל נחשבים אצלו כמו זר, וחוזרים להיות נגוהים אחרי שהיו תמוהים, והן הן דבריו ז"ל בפ"ב מהל' תמידין ששם השיב הר"א ז"ל על הר"מ בענין התפוח, ודעתו שהתפוח הוא תל גבוה אמה כעין טבלא מרובעת כ"ב על כ"ב אמה, ומהיכן למד לומר כן, (גם שם לא החשיב אותו הרב המבאר לפרש מניין לו) אלא שכל דבריו אחת הן והסתום במקום אחד מפורש במקום אחר, ששם נשען על הנוסחא המדוייקת הנמצאת לו כאן בענין זה שהיה רוחב מקום המערכה י"ח טפחים, א"כ בהכרח נשאר לתפוח (שהוא צריך למקום רחב שפעמים עליו כשלש מאות כור) כ"ב אמה, וכמו שאפרש היטב בעזה"י:
וזהו שאמר כאן שהנוסחא המדוייקת רוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים, לפי שהמזבח רחבו כ"ד אמה וד' טפחים אחר כל הכניסות וקרנות והלוך רגלי כהנים כמו שנתבאר, צא מהן כ"ב לתפוח, נשארו למקום מערכה ב' אמות ד' טפחים שהם בין הכל ששה עשר טפחים, ועל זה הקשה לעצמו שחסרו עדיין שני טפחים להשלים י"ח כפי נוסחא שלו, והשיב ושני הטפחים (ר"ל החסרים מחשבון זה) הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן, והוא הדבר אשר דברתי למעלה שדעתו ז"ל שוה בזה עם רש"י ז"ל שרוחב הקרנות אמה בת ה' טפחים ופיחתו שתי הקרנות ב' טפחים נמצאו י"ח טפחים בדקדוק לרוחב מקום המערכה:
אמנם יקשה עדיין על הנוסחא הלזו משיטת עצמו, שכבר פירש ז"ל בהשגה הקודמת בסמוך שאולי הד' טפחים הם כניסת הקרנות, א"כ מדויל ידיה משתלים שאי אפשר לקיים אותה נוסחא שתהא מדוייקת מכל מקום, שהרי אעפ"כ אין כאן רק י"ד טפחים מקום מערכה והיא אומרת י"ח טפחים, ויהי כמשיב לזה באומרו, ואולי י"ל שאותן ב' טפחים היו פגימה שהקרנות היו כנוסים וכו', שלשון זה נראה שלא ירד לסוף דעתו בעל כ"מ ז"ל, לפי שכתב עליו ז"ל איני יכול ליישבו, דרבינו מיירי בגובה ואותם שני טפחים ברוחב ומה ענין זה לזה עכ"ל:
ומלבד שאין זו תשובה על הר"א ז"ל כאשר כתבתי למעלה, עוד יש לשאול מה עלה בדעתו של הרב בעל כ"מ שאמר כן ומה חשב בשני טפחים הללו לאיזה צורך הביאם הר"א ז"ל, ומאי איריא דרבינו איירי בגובה ואי נמי איירי ברוחב מי ניחא, שהרי שפתיו ברור מללו שרוחבה כ"ד אמה ועוד, וגלוי לכל אשר עינים לו ומה יושיענו זה מה יתנו לו ב' טפחים ומה יוסיפו אם החסירו או העדיפו, חי אהבת האמת אם לא הוא כדבר שאין לו שחר לחשוב מעשה ידי אמן כמעשה יוצר חרס חסף די פחר. אבל מיעוט ההתבוננות שהיה לו ז"ל בדברי הראב"ד, נקל בעיניו להשליכם אחרי גיוו, וגרם לו שלא עמד על דעתו הברורה מעתה לפי מה שכתבנו שאחז צדיק דרכו בהשגה הקודמת להשוותה עם זאת שלא תתנגד לנוסחא שלו ברוחב המערכה, אלא שניהם צדקו יחדיו:
והיתה תשובתו בזה באולי י"ל (כמו שאמר למעלה בענין כניסת הד' טפחים שהיא דעת עצמו ולא קיבלה מרבותיו, משו"ה אמרה בלשון מסופק) שאותן שני טפחים, (ואין ר"ל ב' טפחים שפיחתו הקרנות שזכר כאן בתוך כדי דיבור, שא"כ היה אומר שאלו ב' טפחים, אלא על ב' טפחים של כניסת הקרנות שזכר בקודם נתכוין, ושנים שהן ארבעה הם ב' טפחים לכל צד כנ"ל, ועל כן אמר שאותן ב' טפחים הנ"ל) היו פגימה, שלעולם הקרנות היו כנוסים מדופן המזבח, טפחים מכאן וטפחים מכאן כדרך שאמר בקודם ואעפ"כ אין זה סותר למ"ש כאן, שאולי שניהם אמת אם נניח שהיו באופן זה, שאותן שני טפחים של כניסת הקרנות שממעטים ברוחב מקום המערכה שהונח ח"י טפחים היו פגימה לבד, ר"ל שלא נחשוב שמשכו קו ישר מקרן לקרן בזויות ומאותו קו מודדין אמת ההילוך בשוה וכן ממנו למקום המערכה, שא"כ לא יעלה בידך כי אם ז' טפחים רוחב המערכה לכל רוח, אלא קרני זוית הקרנות נכנסין בריבוע ההילוך ועושין בו פגימה ב' טפחים על ב' טפחים, וכן כנגדו במקום מערכה פגום נכנס, ולא שיעלה בידינו מקום המערכה מרובע לרחבו וארכו י"ח טפחים, שהם ט' טפחים לכל צד כטבלא ארוכה לכל רוח כ"ד אמה ברוחב ט' טפחים, שהרי בקרן זוית מתמעט רוחב המערכה ב' טפחים על ב' טפחים ששם באלכסון לעומת זויות הקרנות אין ברוחב מקום מערכה כי אם ז' טפחים לכל צד, שהוא ריבוע ז' טפחים על ז' טפחים לכל קרן זוית מפני פגימה הנכנסת ואוכלת בו ב' טפחים, זוהי הפגימה שאמר ז"ל, שאעפ"כ לא נסוג אחור מדעתו בכניסה של קרנות ובדרך זה נוכל לכוין אותה עם הנוסחא הנזכרת שלא יתנגדו זה לזה, כמו שפירשנו דאע"ג דהקרנות כנוסים ב' טפחים וממעטים ברוחב מקום המערכה בקרן זוית היא פגימה ברבוע רוחב המערכה שאיננו שלם ושוה ברחבו כי בזויותיו מתקצר רחבו ועומד על ז' טפחים באורך ז' טפחים ברבוע ודוק, ותמצא מכוון מאד. ולא יזיק זה לנוסחא שלו הנזכרת, כיון שאינו אלא פגימה של ב' טפחים על ב' טפחים בקרן זויות ובכל האורך של כ"ד אמההרוחב מכוון לתשעה טפחים כנ"ל אין בכך כלום:
וזה אם נניח שפגימה ב' נכנסת למקום המערכה כדי לתת לרגלי הכהנים את חלקם מנת הילוכם אמה בריבוע, שכדי למלאות פגימתה מקרני הקרנות של ב' טפחים על ב' טפחים נעשה פגימה אחרת כמותה במקום המערכה כנגדה באלכסון למלאות חסרון רבוע ההילוך כדי להרויח לכהנים שלא ידחקו רגליהם בזויות. אמנם אם תרצה אמור שהפגימה ברבוע ההילוך לבדה היתה, ואין המקום צר לכהנים לעבור שם בזוית בד' טפחים עם אלכסונם שהוא מקום מרווח להם די והותר, נשאר א"כ מקום המערכה כטבלא מרובעת ונשכרת את הזויות, ופשיטא שאינם סותרים זא"ז הנוסחא הנ"ל של הר"א ז"ל עם דעתו בכניסה:
ועל דרך זה מבוארים דברי המאור הגדול הראב"ד ז"ל בתכלית הביאור והדקדוק, ויתד היא שלא תמוט אצל הראב"ד שכן הוא צורת מקום המערכה, ולא חזר בו מחמת שהתבונן אח"כ מדברי הר"מ שאין כך דעתו, ושא"א לשנות ולתקן לשונו לכתוב במקום גובה רוחב אע"פ שכבר יסבלהו לשון הר"מ ז"ל, ולא ימנעהו טעמו של בעל כ"מ כסבור הרב מאחר שכבר כתב הר"מ ז"ל שמקום המערכה כ"ד אמה שא"א עוד לומר היותו י"ח טפחים ברחבו, ואין בכך כלום שזהו פרט מן הפרט, והרי בתחלה קורא הר"מ דרך כלל למקום המערכה כל הרוחב עם הקרנות ואמר נמצא רחבו שמנה ועשרים אמה וזה דרך כלל גדול, ואח"ז ביאר ופרט מקום המערכה, אחר שהסיר ממנו חשבון הקרנות והילוך נשארו לו כ"ד אמה, ועדיין על כרחך אין כולם מקום המערכה אף לפי דעת הר"מ, שהרי תפוח מובלע ביניהן, ויתכן א"כ תיקונו של הראב"ד לומר שביאר עוד בפרט מן הפרט מקום מערכה אחר שהוציא ממנו גם כן מדת התפוח הודיענו שוב הנשאר אח"כ במקום המערכה בעצם לבדו, אלא שאחר התבוננות דק ודאי יראה מדבריו ז"ל שאין כאן כוונתו על הרוחב ויפה אמר הר"א ז"ל בכל מה שאמר ותחשב לו צדקה במה שדן את הר"מ ז"ל לזכות, וחשב להגיה ולתקן לשונו בתחלת העיון שהלשון היה סובלו בודאי, אם לא מטעמים אחרים ומסידורו של הר"מ המעכב על ידו לפיכך חזר בו, ותהא משכורתו כפולה שהודיענו בפרטות מקום המערכה המיוחד לעצמו:
ובזה קצת תמהון על רבינו המחבר הנפלא אשר לא הניח דבר גדול וקטן שלא שם עינו ולבו עליו לדקדק ולמצות חשבון כל דבר הצריך והנה איננו פה אתנו, ובא רעהו הטוב וחקרו ומאחר שבדק אחריו ולא מצא הטיב אשר עשה לבארו, ולא נשאר מקום תפיסה על הראב"ד שדבריו צריכים מאד ולא יפול מכל דבריו ארצה, ובואו ונחזיק טובה על הודיעו אותנו מקום נפלא ממנו פרטיותו, ומכלל דבריו השגה להר"מ ז"ל שעכ"פ היה לו לבאר דעתו בזה, אלא שהניח מקום להתגדר:
וחפשתי בספר תוס' יו"ט לראות מה ידבר בו, והנה לא הזכיר כלום, מענין התפוח ומעשהו, ורוחב מקום מערכה, לא הטריח עצמו מאומה בכל זה, כי סמך על מ"ש בכ"מ שדחה דברי הראב"ד בענינים הללו מכל וכל בלי שום סמך, ואדרבה הם טובים ונכוחים ומוכרחים. ומכאן תוכחה למעיינים בל ימהרו להשיב על הגדולים (אף כי אין משיבין את הארי וכו') כל עוד שלא יבינו היטב דעת הכותב וכוונתו בבירור, שאז אין אשם על המשיב כפי מה שעיניו רואות, אבל להניח הדברים בלי צורה והבנה לא יתכן כלל, (שלא היה הכותב שוגה ופתי דלא חש לקמחיה ח"ו), כאשר קרה להארז בלבנון הנשר הגדול קדוש ה' מכובד הריני כפרת משכבו של רבינו בעל כ"מ ז"ל שלא הביט אל הבנת כוונת דעת הראב"ד ז"ל, על כן נראו לו דבריו תמוהים מאד והזניחם מעליו ואם היה ז"ל טורח עצמו בהבנתם ודאי שלא היה דוחאם בשתי ידיו, ואם בארזים נפלה שלהבת השגיאה מי יבין וידע איש בער כמוני ומה יעשו איזובי קיר וישמרו בנפשם, ודי בזה הערה, ולתועלת המעיין אצייר צורת המזבח ואניח חשבון שטחו העליון על דעת הראב"ד ז"ל עם מה שיצא לנו מכלל דברינו בו בעזה"י, (עיין בראש הספר) [עיין בענינים המורחבים]:
ודע שכתב הראב"ד בפ"ב מהל' תמידין ומוספין שאפשר היה התפוח עגול, א"כ הרווחנו עוד למלאות חסרון מקום המערכה בזויות אם נאמר שגם רבועו של מקום מערכה פגום בקרנותיו ב' טפחים על ב' טפחים, וק"ל:
ויש לדעת ששתי אמות של מקום קרנות ושל הילוך היו עמוקות קצת ולא היה בשוה עם מקום המערכה, ובשפתו של מזבח היה לו כעין בליטה גבוהה מעט שזהו כרכובו של מזבח, ובין כרכוב ובין מקום מערכה היו ב' אמות הנזכרות שקועות בעומק קצת כעין חריץ כך פירש רש"י ז"ל בפ' קדשי קדשים (דף ס"ב) אדתניא איזהו כרכוב וכו' עיי"ש, והתימה שלא זכר רבינו ז"ל מאומה מן הכרכוב וצ"ע:

תוכן העניינים

לחם שמים על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה