אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תעניות· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה י

הלכה ט

בד״א בא״י וכו'. בפ״ק דתעניות (דף ו') איפליגו ר״מ ור' יוסי ור' יהודה בזמן ג' רביעיות ר״מ אית ליה ראשונה בג' במרחשון בינונית בשבעה בו אפילה בי״ז בו ר' יהודה אומר בשבעה ובשבעה עשר ובשלשה ועשרים ר' יוסי אומר בשבעה עשר ובעשרים ושלשה ובר״ח כסליו וכן היה ר' יוסי אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ר״ח כסליו ואמרו שם אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי אמימר מתני לה להאי דרב חסדא בהא לישנא בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים ר״ג אומר בשבעה בו אמר רב חסדא הלכה כר״ג כמאן אזלא הא דתניא רשב״ג אומר גשמים וכו' כמאן כר' יוסי אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי. עוד אמרו שם בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות שניה למאי א״ר זירא לנדרים דתנן הנודר עד הגשמים משירבו גשמים עד שתרד רביעה שניה וכו'. ובאמת קשה בלישנא בתרא דכיון דפסק ר״ח כר״ג דשואלים בז' בו א״כ איך פסק אח״כ כר' יוסי דאי הלכה כר' יוסי אין שואלים אלא בי״ז דהכי אמרו שם רביעה ראשונה לשאול ולכך שנה רש״י ז״ל הגירסא שם ואמר נראה דגרסינן אמר רב חסדא הלכה כר' יהודה דאית ליה ראשונה בז' והשתא אתי כמאן דפסק הלכה כר״ג דהוי בז' ולא היה רש״י ז״ל אפשר לו לגרוס הלכה כר' מאיר דלמאי פסק הלכה כר' מאיר ברביעה ראשונה אם לא לשאול כדאמר שם ראשונה לשאול ואיהו פסק כר״ג דהוי בשבעה לכך הוכרח רש״י ז״ל לומר דגרסינן הלכה כר' יהודה ולפ״ז היחידים מתחילין להתענות מכ״ג בו דהוי זמן רביעה שלישית לר' יהודה דהא אמרו שם שלישית להתענות והיינו יחידים. ורבינו ז״ל דפסק דמשהגיע י״ז במרחשון מתחילין להתענות הוי כר' מאיר וכסתם מתניתין דאתי כוותיה כדכתב שם רש״י ז״ל ואע״ג דפסק דשואלין בז' בכ״ג הוי משום עולי רגלים כדיהיב ר״ג טעמא במתני' ואע״ג דהשתא ליכא עולי רגלים כבר הוקשה זה בעיני הר״ן ז״ל בפ״ק דתעניות ויישב זה יעויין שם. ולפי זה צ״ל דמה שאמר רבינו ז״ל כאן מקומות שעונת גשמים קודם י״ז או אחר י״ז היינו ברביעה שלישית שהיא האפילה דאז מתחילין להתענות היחידים ומשערינן ג' רביעיות באומד כדכתב הר״ן ז״ל בפ״ק דתעניות גבי ס' יום אחר התקופה ה״נ אמרינן הכי דאחר דמשערים הג' רביעיות באומד הדעת והוי רביעה אפילה שהיא השלישית קודם י״ז או אחר י״ז אז מתחילין להתענות היחידים דאי לאו הכי הרי אמרו שלישית להתענות ומ״ש ושוהין אחרי כן כמו ה' ימים כבר נתן הטעם הרב״י ז״ל. ובכן נראין הדברים. וקשיא טובא חדא דאיך פסק כר״מ דבלישנא קמא בגמ' שהבאתי אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי ובלישנא בתרא ע״כ גרסינן הלכה כר' יהודה וכיון שכן כיון דר' חסדא אמר הלכה כר' יוסי או כר' יהודה לא הוה ליה למפסק כר״מ אע״ג דסתם מתניתין כותיה דאיך יש לו כח לרבינו ז״ל לחלוק על גמרא ערוכה. ותו קשיא טובא דגבי נדרים הנודר מן הגשמים פסק כר' יוסי דברביעה שניה הוי מכ״ג מרחשון ואילך וכו' והיינו כלישנא קמא דאמר הלכה כר' יוסי ודבריו כחומץ לשנים וכעשן לעינים דא״כ לא היו היחידים מתחילין אלא מר״ח כסליו כדקאמר התם בגמרא בהדיא והוא פסק כאן בהפך כי באמת דעתו נראה כר״מ כדכתיבנא והולך לשון הר״ן ז״ל בפי' ההלכות מסכים לדברי כתב שם על מתני' דהגיע י״ז במרחשון וכו' וסתמא דהך מתניתין כר״מ דזמנה של רביעה ראשונה בז' וכו' אבל ר״י פליג עליה וכו' ולר״י אין היחידים מתענים עד ר״ח כסליו ואמרינן לעיל בגמ' א״ר חסדא הלכה כר״י אמימר מתני להא שמעתא דר״ח אהא דבג' בחשון שואלין את הגשמים ר״ג אומר בז' בו ואר״ח הלכה כר״ג. ולפ״ז צ״ע אי קי״ל כסתם משנה מדאמר ר״ח הלכה כר״י אע״ג דבתר הכי אמרינן דאמימר מתני לה וכו' אפ״ה כיון דלישנא קמא הוי לישנא דגמרא ולישנא בתרא הוי מילתיה דאמימר משמע דאלישנא קמא סמכינן שבענין זה כתב הרב וכו' ובסוף דבריו כתב אבל הרב אלפסי ז״ל והרמב״ם ז״ל סמכו על סתם מתני' הרי מבואר בלשונו זה דמתני' כר״מ אבל לר' יהודה שואלין בז' ובכ״ג מתחילין היחידים להתענות בשלישית ולר״י היחידים מתחילין מר״ח כסליו ולר״מ בי״ז במרחשון כמתני' א״כ כיון דכאן פסק כר״מ איך בהל' נדרים פ״י כתב רבינו ז״ל האוסר עצמו בדבר עד הגשם וכו' ואם אמר עד הגשמים ה״ז אסור עד שירדו גשמים והוא שירדו מזמן רביעה שניה שהיא בא״י ובמקומות הסמוכים לה מכ״ג במרחשון ואילך אם אמר עד שיפסקו הגשמים וכו' הרי מבואר שם דבג' במרחשון רביעה שניה כר״י וכאן פסק כר״מ. גם יש לתמוה על הטור ז״ל דכאן בטא״ח הלכות תעניות פסק כסתם מתניתין דהיינו כר״מ כדכתיבנא ובטיו״ד סימן ר״כ פסק כר' יהודה דכ״כ שם עד שתרד רביעה שניה שהיא בא״י י״ז במרחשון וכו' וכן בטח״מ בסי' רמ״ד בהל' זכיה מההפקר כתב הולכים בשבילים שעל פני השדות עד י״ז במרחשון שהוא זמן רביעה שניה ע״כ הרי דפסק כר' יהודה והוא סותר למ״ש בהלכות תעניות. אבל מה שהקשה עליו הרב״י ז״ל סי' ר״כ ועל הרא״ש ז״ל דלמה פסקו כר״י לגבי דר' יוסי אין זו קושיא דיש לתרץ דהוא גורס כגי' רש״י ז״ל שכתב למעלה דגריס כלישנא בתרא א״ר חסדא הלכה כר״י ופסק כלישנא בתרא. אבל מה שהקשיתי אני ודאי קושיא היא. ועוד תימה על רבינו ז״ל דפסק כאן כר״מ ושם פסק כר״י בהל' נדרים ובהל' מתנות עניים לא פסק לא כזה ולא כזה דשם כתב בפ״א מאימתי מותרים כל אדם בשכחה של זיתים בא״י ה״ז מותר בה מר״ח כסליו שהיא זמן רביעה שניה בשנה אפילה ע״כ. ואי פסק כר״י הוי זמן רביעה שניה בכ״ג בחשון וכדכתב בהלכות נדרים וכבר עמד על זה שם הרב בעל כ״מ ותירץ דמדכתב רבינו ז״ל בשנה אפילה דמשמע דבשאר השנים אינו כן משמע דמפרש דר' יוסי ארביעה שניה קאי וה״ק רביעה שניה בשנה בכירה בי״ז ובשנה בינונית היא בכ״ג ובשנה אפילה בר״ח כסליו וכו' ואע״ג דבנוסחאות דידן כתוב בדברי ר״מ איזו היא רביעה ראשונה הבכירה כ״ג וכו'. ולפי זה הפי' לשון הבכירה והבינונית וכו' מתפרש דעל השנים קאמר שנה בכירה ושנה בינונית ושנה אפילה ועל דא קאי ר' יהודה וכן ר״י וא״כ משמע דבראשונה פליגי. ואפשר דלא גרסינן ראשונה דבפ' קונם יין (נדרים דף ס"ב:) כשהביאו ברייתא זו לא אמרו שם אלא איזו היא רביעה ולא הזכירו ראשונה, ואפשר דרבינו ז״ל מפרשה השניה, ובאמת פי' זה מוכיח ממ״ש רבינו ז״ל בפי' המשנה דפ״ח מפיאה ובפ״ט משביעית דשם כתב בהדיא כדברים האלו שכתב הרב״י ז״ל. אבל קשה לענ״ד דאיך יישב כל הסוגיא דאמרו שם כמאן אזלא הא דתניא רשב״ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה בשלישית כמאן כר' יוסי. עוד אמרו שם בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות שנייה למאי וכו' דמכל הני מוכרח לומר דר' יוסי מאי דקאמר בי״ז וכו' איירי בזמן הרביעיות שלשתן ולא ברביעה שניה לבד ובשניה חלוקות דלפי זה לא יתיישב מ״ש כמאן כר' ולא מה שקשה בשלמא וכו'. על כן הדברים נראים קשים בעיני ולא ירדתי לסוף דעת רבינו, ומ״מ לתרץ מה שהקשיתי על הטור ז״ל דאע״ג דאמרו בגמ' שלישית להתענות אין זה מוכרח דאע״ג דקי״ל כר' יהודה דשלישית בכ״ג מ״מ מתחילין התעניות בי״ז שהיא רביעה שניה דכיון דעברה הראשונה איכא צערא ולא אמרו כן בגמ' שלישית להתענות אלא על דברי ר״י שכ״כ במס' נדרים כשהביאו סוגיא זו אמרו ואמרינן עלה בשלמא רביעה ראשונה וכו' כלומר לר״י דאמר דשלישית להתענות שכן אמר אין היחידים מתענים עד שיגיע ר״ח כסליו וכו' משמע דס״ל שלישית להתענות ניחא ליה שלישית וניחא ליה ראשונה אבל שנייה למאי אבל אנן דקי״ל כר' יהודה משום דר״ח כלישנא בתרא קאמר הכי כדפרישית ולא אמרינן דמתני' דהגיע י״ח במרחשון דהיחידים מתענין דהוי דלא כר' יהודה דהוי הלכתא כותיה דאדרבה ראוי ליישב סתם משנה אליבא דהלכתא ונאמר דס״ל למתני' דשניה להתענות דכיון דעברה ראשונה איכא צערא ומתענין אבל מה שקשה בעיני על רבינו ז״ל קשה עד מאד אצלי וצ״ע. ומ״מ עיקר החילוק שחילק רבינו ז״ל בין א״י לשאר המקומות כתבו בפירוש המשנה ונ״ל סעד לדבריו מגמ' דידן דבפרקא קמא הביאו ברייתא גבי נינוה א״ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוים על אדמתם אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן ואע״ג דר' פליג על הא ברייתא וקי״ל כותיה דאמרינן התם היינו לענין דאומרו בשומע תפלה אבל לענין התענית ודאי דקי״ל כברייתא דיעשה כל אחד בזמנו דאין סברא שישאל שום אדם דבר בלא זמנו וכדהכריח רבינו ז״ל בפירוש המשנה ע״ש ואפשר דלראיה זאת רמז ה״ה ז״ל שאומר וגם נראה מן הגמ' שלנו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תעניות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה