לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ז
איברים של תמיד דוחים את הטומאה כו'. כתב סמ"ג ז"ל בעשין ק"ץ כך אמר רבא אליבא דרב הונא בפ"ד דיומא (דף מ"ז) ורב חסדא חולק ואומר כי אף סופו דוחה שבת, אמנם בלא משלה האור מבעוד יום הכל מודים שאין דוחין שבת כדאמרינן ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. ור"י פירש דבמערכה דבין הערבים שהוקטרו עליה הכל מודים שדוחה את השבת ומהפכין בהם כל הלילה לא נחלקו אלא לעשות להם בשבת מערכה שניה ע"כ. ושם בפ"ד דיומא האריכו בתוס' ז"ל ע"ש:
אבל אין קריבין בלילי יום הכפורים וכו'. תימה דבסוכה פ' החליל (דף נ"ד) אמרינן דכי מקלע יו"ט ראשון של חג בערב שבת מידחי דחינן ליה מ"ט כיון דאקלע יו"ט ראשון של חג להיות בערב שבת יוה"כ אימת הוי בחד בשבת הלכך דחינן ליה והקשו ומי דחינן ליה והתנן חלבי שבת קריבין ביוה"כ כו'. עוד הקשו מברייתא דאמרה יוה"כ שחל להיות בע"ש לא תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין וכו' דמשמע מינייהו דיוה"כ חל להיות באחד בשבת ותירצו דאתו כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה וכו', ומבואר הוא שאין הלכה כאחרים כדמשמע בפ"ב דערכין גבי מתניתין דאין פוחתין מד' חדשים מעוברים בשנה וכו' דמשמע דפליג סתם משנה על אחרים ופסקה רבינו ז"ל בהלכות קידוש החדש פי"ח וכיון שכן איך פסק רבינו ז"ל דאין קרב ביוה"כ דזה אי אפשר לדידן דקי"ל כרבנן שיבא יוה"כ ושבת יחד ואי משום הא לא קשיא כולי האי דכוונת רבינו ז"ל לומר שאפילו שלא ידחוהו ב"ד ויארעו שניהן יחד אין קריבין ביוה"כ. אבל קשה דבסוף פ"ה מהלכות שבת פסק ביוה"כ שחל להיות בע"ש וכו' שחל להיות במוצאי שבת וכו' תוקעין ולא מבדילין ואיך פסק שם דין זה דאי אפשר אלא אליבא דאחרים דלרבנן לא יבואו שבת ויוה"כ יחד. ועוד תימה על ה"ה ז"ל שכתב ורבינו ז"ל לא איירי אלא בזמן שמקדשין על פי הראיה אבל בזמננו שאין מקדשין על פי הראיה אין יוה"כ חל לעולם לא בערב שבת ולא במוצאי שבת דהא מכח סוגיא שהבאתי משמע דאפילו בזמן שמקדשין ע"פ הראיה היו נזהרין שלא יבואו יוה"כ ושבת יחד ואע"ג דרש"י ז"ל בפרק תמיד נשחט (דף נ"ח) גבי בשני בשבת כתב ואית דאמרי יומא קמא דשבתא דחזי לארבסר נקט וחד בשבת לא חזי לארבסר דלא בד"ו פסח ולאו מילתא היא שהרי ע"פ הראיה היו מקדשין דמשמע דכשהיה ע"פ הראיה לא היו שם כללים דלא בד"ו פסח ולא אד"ו ר"ה כבר הקשו שם התוס' ז"ל לרש"י ז"ל. ועוד דע"כ לא קאמר רש"י ז"ל אלא בכלל דלא בד"ו פסח אבל בלא אד"ו ר"ה שהוא כדי שלא יבאו שבת ויום כפור יחד מודה רש"י ז"ל דאפילו בזמן שמקדשין ע"פ הראיה היה כך דאיך יוכל רש"י ז"ל להכחיש סוגיא דפרק החליל וכן כתב המפרש בפ"ז מהלכות קידוש החדש וז"ל ודע שהנראה מדברי רבינו ז"ל שיש בידם קבלה שכל החדשים סומכים בהם על הראיה אבל בחדש תשרי כד איקלע ביומי אד"ו דחו ליה ואפילו בזמן שהיה המקדש קיים והסנהדרין בירושלים וכו' והכריח שם הדבר מכח הסוגיא שהבאתי הרי שכתב שבענין לא אד"ו ר"ה לבד היה כלל זה אפילו בזמן שהיה המקדש קיים וכן אפשר לומר שרש"י ז"ל יסבור כן אבל הא שכתב הרב המגיד ז"ל דכלל זה דלא אד"ו ר"ה לא הוי בזמן הראיה וכן רבינו ז"ל שכתב להני דינים דאתו כאחרים צ"ע: