לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ט
ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמורה וכו'. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל דהיא פלוגתא בפ"ק דבר פדא ור"י. וקשה לי טובא דאין זו ענין כלל לההיא פלוגתא דההיא פלוגתא הוי בבהמת חולין בעלת מום מעוברת דהקדיש עוברה דלר"י הוי קדושה ולרב פפא לא. וכבר כתב רבינו ז"ל דין זה בפרק ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות דקי"ל כר"י דקדושה חלה על העוברים אע"פ שאמם בעלת מום אבל הא דהכא הוי שהאם קדושה ובאמצעה חלה על הולד והיא בעלת מום וזה נתרבה בברייתא ריש פ' אלו קדשים מקרא דאם זכר אם נקבה דאמר שם אין לי אלא תמורת תמימין וולד תמימין ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין תלמוד לומר אם זכר לרבות ולד בעלי מומין אם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין ואמר שם בגמרא למאי הלכתא אמר שמואל ליקרב ואליבא דר"א דמהו דתימא כי קאמר ר"א עולה דאיכא שם עולה וכו' בר פדא אמר לרעיה ואליבא דר"א וכו' רבא אמר לרעיה ודברי הכל משמע מאותה סוגיא דלכ"ע לרבנן דפליגי עליה דר"א גבי מפריש נקבה לעולתו דקאמר ר"א יקרב עולה ואינהו אמרי ירעה אית להו דולד בעלי מומין אינו אלא לרעיה ולא להקרבה דאין לומר דמקדיש עובר במעי בעלת מום איירי כדסבור הרב בעל כ"מ ז"ל דאולדות קדשים קאי ועוד דלשוו ולד בעלת מום לא משמע כלל מקדיש עובר וא"כ רבינו ז"ל דפסק כרבנן בהאי פרקא איך כתב כאן הקריב. ונראה לתרץ קושיא זו דשם בסוף הסוגיא הקשו לר' ישמעאל ור"ע דדרשי ולדות ותמורות מקראי אחריני דהני קראי דזכר ונקבה מאי עבדי ותירצו לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין ואי רבנן לית להו ולד בעלי מומין א"כ תקשי להו נמי קראי מאי עבדי להו ואמאי לא מקשה בגמ' לרבנן אלא ודאי דהך דרשא דולד ותמורת בעלי מומין רבנן נמי דרשי לה וגלי קרא בהני דיקרבו ולא ילפינן מקריב נקבה לעולה מולד בעלי מומין דשאני הני דקדושים מתחלתן הוו, ומאי דקאמר בגמרא ואליבא דר"א סובר רבינו דאפילו לר"א קאמר דס"ד לר"א לא צריך קרא דכי היכי דמקריב נקבה לעולה הולד יקרב עולה ה"נ לכך קאמר דאפילו לדידיה צריך קרא בהא (ולא צריך קרא). זה נ"ל דעת רבינו ז"ל ואע"פ שהוא דחוק קצת:
סליקו הלכות תמורה בס"ד
סוף הספר