לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה כא
שכל המשנה בחטאות לא נתקדשה כלל וכו'. נראה דמחלק רבינו ז"ל בין חטאת לשאר הקרבנות ומה שהקשו בפ"ג מתמורה אלא מעתה בכ"ג שהפריש פרה לפרו תקדוש דהא פרת חטאת וכן גבי יחיד שהפריש שעיר לשעירתו ונשיא שהפריש שעירה לשעירו הוה משמע דמשמע ליה לגמ' דלכ"ע לא קדשי כלל בין לר"ש בין לרבנן וכן פירש הרב בעל כ"מ ז"ל דעת רבינו ז"ל בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין. אבל מ"מ קשה טובא דמה הקשו בגמ' לר"ש לרבנן קשה טפי דאע"ג דליכא שם עולה עליה קדיש שאמרו המפריש נקבה לפסחו ולאשמו עושה תמורה ומאי אמרת לרבנן דשאני חטאות משאר קרבנות א"כ לר"ש ג"כ ואיך הקשה לר"ש בהיות שהקושיא יותר פשוטה לרבנן. והר"א ז"ל שם בהשגות בפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין רוח אחרת עמו שסובר דלרבנן ודאי דכהן שהפריש פרה לחטאתו ויחיד שעיר ונשיא שעירה דקדוש ועושה תמורה דלא גרע ממקריב נקבה לפסחו ואשמו אלא לר"ש הוא דמקשו בגמרא הכי דאלא מעתה תקדוש ותירץ בעד רבינו ז"ל שאפשר שפסק כר"ש. וכבר תמה עליו הרב בעל כ"מ ועוד אני מוסיף עליו דאיך אפשר לומר כן דאפי' לר"ש גבי אשם קדוש גבי קדושת דמים ומה שאמר תמכר שלא במום הוא ליקח בדמיו קרבנות וכן מתבאר שם יותר בסוף הסוגיא שאמרו שם ר' יהושע סבר לה כר"ש דאמר כל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתה ליה קדושת הגוף משמע מהתם דקדושת דמים חיילא ואע"פ שנאמר דמאי דמקשה גמרא הוא לר"ש כדפירש הר"א ז"ל לא מקשה אלא דתקדוש לענין לעשות תמורה וכמו שמוכיח מה שתירצו גבי כ"ג שהפריש פרה לפרו קדשי בדק הבית הוי ולא עבדי תמורה אבל שלא יחול אפילו קדושת דמים אי אפשר לומר אפי' לר"ש וא"כ אם רבינו ז"ל היה פוסק כר"ש איך קאמר אין מקדישין לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים. ובמאי דמפרש הר"א ז"ל בפשטא דשמעתא דפריך לר"ש דוקא אבל לרבנן ודאי דעושה תמורה קשה דא"כ מאי מקשה לר"ש אלא מעתה בפרה שהפריש וכו' אין הכי נמי דבהא מודה ר"ש לרבנן אלא שיש לומר דהא בעי גמרא לגלויי אי יודה בהא ר"ש לרבנן או לא ותירץ לו המתרץ דודאי פליג ר"ש בהא לרבנן: