אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי אברהם די בוטון

פרק א · הלכה יז

הלכה טז

או בטומטום ואנדרוגינוס וכו'. וא"ת כיון דפסק רבינו ז"ל בהלכות איסורי מזבח בפ"ג דהמקדיש טומטום ואנדרוגינוס וטרפה וכלאים ויוצא דופן למזבח ה"ז כמקדיש עצים ואבנים למה הוצרך לכתוב כאן דאין עושין תמורה וכי מאחר שאינן קדושים איך מקדישין בשלמא בטרפה ויוצא דופן משכחת לה כדאמר ר"מ בסוף פ"ב דתמורה במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד ויצא דופן ולהכי הוצרך רבינו ז"ל לכתבה אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אמרו שם דלא משכחת לה אלא בולדי קדשים ואליבא דר' יהודה דאמר הולד עושה תמורה וכיון דרבינו ז"ל דאמר הולד עושה תמורה וכיון דרבינו ז"ל פסק דאין הולד עושה תמורה היכי משכחת להו כלאים וטומטום ואנדרוגינוס. ושמא רבינו ז"ל תפס לשון המשנה אע"ג דלפי מאי דפסק הוא דאין הולד עושה תמורה לא שייכי. ומה שפסק רבינו כר"א וכתב בפירוש המשנה שאין חולק עליו קשה דבגמרא לא משמע הכי דאמר שמואל המקדיש טרפה צריכה מום קבוע ליפדות והקשו שם לשמואל מברייתא ומשנה ותירץ דלמא הך תנא סבר דכל היכא דלא חזיא לגופה לא נחתה קדושת הגוף ופירש"י ז"ל דילמא הא מני ר"א היא ואנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה. ואולי רבינו ז"ל כתב כן בפירוש המשנה משום דר' אושעיא פליג עליה דשמואל התם ואמר אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד ולרבי אושעיא ס"ל דלא פליגי רבנן עליה דר"א וכוותיה דר' אושעיא קי"ל מדמתני' לא הביא פלוגתא דרבנן משמע דליכא מאן דפליג עליה דר"א ואע"ג דבתוספתא פליגי רבנן לא משגחינן בתוספתא כדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל:

מה בין אלו לבעל מום וכו'. פירוש לבעל מום שקדם הקדשו את מומו דעושה אותו תמורה דאי קדם מומו להקדשו כבר כתב רבינו ז"ל לעיל דאינו עושה תמורה ומאי קשיא ליה אלא ה"ק טרפה ויוצא דופן דקדם הקדשו למומו כגון שהקדישו ואחר כך נטרפה ויוצא דופן שהקדיש ולד ויצא דופן אמאי אינו עושה תמורה הרי בעל מום שקדם הקדשו למומו כיוצא באלו עושה תמורה לכך תירץ שזה יש במינו קרבן ואע"ג דטרפה איכא במינו קרבן כבר תירצו בגמ' דדמיא לבהמה טמאה שאסורה באכילה ולא חש רבינו ז"ל להאריך. ובפ"ג מהל' איסורי המזבח נתן טעם זה רבינו ז"ל ג"כ גבי מקדיש טומטום ואנדרוגינוס וכו' וכתב ואינן כבעלי מום שבעל מום יש במינו קרבן וכו' ושם ודאי יש להקשות דאותו טעם לא שייך דגבי תחלת הקדש שוין הם טומטום ואנדרוגינוס עם בע"מ מעיקרו דאם אמר הרי אלו למזבח בכולן ימכרו ויהיו הדמים לקרבנות המזבח ואפילו בבע"מ כדכתב שם הר"א ז"ל בהשגות ואמר במשנה גבי בע"מ הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה ואם אמר הרי אלו קרבן אפילו בבע"מ נמי אינו כלום כדאמרינן במשנה גבי בע"מ הרי אלו עולה לא אמר כלום והעיקר ודאי שטעמו של רבינו ז"ל הוא לענין המלקות כדכתב שם הרב בעל כ"מ ז"ל וכבר נתנו טעם זה בגמרא לענין המלקות בפ"ק דתמורה (דף ז') כמו שנתנו אותו לענין תמורה בפ"ב דתמורה. ומ"מ קשה לי על מה שהשיג שם הראב"ד ז"ל על רבינו קושיא זו שכתב שם דכיון דרבינו ז"ל קאמר ויביא בדמיהם כל קרבן שירצה משמע דאיירי שאמר הרי אלו למזבח ומש"ה הוקשה לו דאפי' בבעל מום נמי דמשמע מדבריו דאילו היה כותב רבינו ז"ל דהם חולין גמורים לעשות כל מה שירצה לא הוה קשה ליה דבין הכי ובין הכי קשה דאין הפרש בענין תחלת הקדש מטומטום ואנדרוגינוסס לבע"מ כדכתיבנא וההפרש הוא לענין תמורה כמו שאמרו בפ"ב דתמורה ולענין המלקות כמו שאמרו בפרק ראשון:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה