אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי אברהם די בוטון

פרק א · הלכה טז

הלכה ו

כיצד האומר רגלה של בהמה זו עולה. אע"גדהיכא דאמר רגלה של זו עולה אפילו מיקדש לא קדשי כיון דלא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דלא פשטה קדושה בכולהו כדפסק רבינו ז"ל בפט"ו מהל' מעה"ק אין להקשות על רבינו מה שהקשה בגמרא בפ"ק דתמורה תמורה הוא דלא עבדי הא מיקדש קדשי ונאמר דמדכתב רבינו ז"ל אין עושה תמורה האומר רגלה של בהמה זו תחת זו משמע דאם אמר רגלה של זו קדש קדשה וזה הפך ממ"ש בהל' מעשה הקרבנות כדכתיבנא, דלא הקשו כן בגמ' אלא משום דקאמר ר' יוסי במשנה והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה וכו' מכלל דת"ק מודה בתחלת הקדש כדכתב שם רש"י ז"ל:

או שאמר בהמה זו תחת עוברה של חטאת זו וכו'. וא"ת תיקשי ליה מאי דהקשו בגמרא במעי אמו הוא דלא עבדין הא אבראי עבדין והא תניא אין הולד עושה תמורה וא"כ כיון דרבינו ז"ל פסק לעיל דאין הולד עושה תמורה איך קאמר הכא דאין ממירין תחת העובר של חטאת אפילו שיצא הולד לאויר העולם אין ממירין בו. וי"ל דאיירי כגון שהקדיש חטאת מעוברת דקי"ל כר"י דאמר הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר כדאמר בפ"ק דתמורה ואז ודאי היכא דיצא לאויר העולם מימר בולדה דהרי הקדיש הולד בפני עצמו כשהיה במעי אמו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה