לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק יג · הלכה ג
ישראל הדש בפרתו של עכו"ם כו' ועכו"ם הדש בפרתו של ישראל. כתב ה"ה ז"ל ופירש רש"י הבעלים שאמרו חסום פרתי ודוש בה וכו' ולאו דוקא תבואה שלך דאפילו בתבואה של ישראל אינו עובר בלאו וכו' נראה מדבריו דהבין בדברי רש"י ז"ל דאם בתבואה של ישראל עובר הישראל בלאו דמ"ש ולאו דוקא וכו' הוא דפליג על רש"י כמו שביאר למטה שכתב דרש"י ז"ל הולך לשיטתו משמע דלרש"י ז"ל עובר משום בל תחסום ואע"ג דדבר זה דחוק קצת דאע"פ שישלח הישראל לעכו"ם לחסמה וידוש בה אין שליח לדבר עבירה ועוד דאין שליחות לעכו"ם ולמה יעבור הישראל אלא משום דהפרה והדישה שלו חשיב כאילו עשאו הוא בעצמו ובאמת שכן נראה מדברי רש"י דאם נאמר דאיכא איסורא לבד היכא דהדישה שלו ואינו עובר משום בל תחסום למה לא פירש"י ז"ל בברייתא דאינו עובר משום בל תחסום דאיירי אפילו בדישה של ישראל אלא ודאי דס"ל דבדישה של ישראל עובר ולפ"ז א"ש דברי הטור שכתב ישראל הדש בפרתו של עכו"ם אפילו אם הדישה של עכו"ם עובר דמהיכא נפקא ליה אלא משום דאית ליה כפירש"י כמ"ש אח"כ ופירש"י שהבעיא וכו' מפני כן יצא לו דין זה דע"כ ברייתא דקאמר ישראל הדש בפרתו של עכו"ם היינו בדישה של עכו"ם דאי בדישה של ישראל איירי אפילו בסיפא נמי דעכו"ם הדש בפרה של ישראל עובר הישראל כיון דהדישה שלו כמ"ש אלא ודאי דרישא איירי דוגמא דסיפא בדישה של עכו"ם זה נראה שהבינו הטור וה"ה בדברי רש"י אע"ג דכתב הטור ופירש"י שהבעיא היא וכו' דאפילו בזה איכא איסורא דמשמע דבדישה של ישראל נמי ליכא אלא איסורא לבד אין להבין כן מדבריו אלא ה"ק לא מיבעיא בדישה של ישראל דאיכא איסור לאו אלא אפילו בדישה של עכו"ם איסורא מיהא איכא ולפי פירוש זה בדברי רש"י א"ש מאי דפשיט בגמרא מההיא דעכו"ם דדש בפרתו וכו' מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא דאם היינו מפרשים דברי רש"י ז"ל דבדישה שלו איירי ופשיט ליה בגמרא דאיכא איסורא לבד א"כ מאי פשיט מהתם נימא דברייתא איירי בכל גווני אפילו בדישה של ישראל ולהכי קתני אינו עובר ולא קאמרה מותר משום דבדישה של ישראל איכא איסורא מיהא אבל לפי מה שפירשתי דבדישה של ישראל עובר משום בל תחסום ע"כ לא איירי ברייתא בדישה של ישראל דא"כ איך קאמרה אינו עובר. אבל מ"מ קשה לפירש"י ז"ל מאי פשיט בגמרא מהלין תורי דגנבי ארמאי וכו' שאני התם דאית ליה הנאה לישראל והוי כמו דש העכו"ם בדישה של ישראל דפשיטא ליה דאסור משום דאית ליה הנאה. וי"ל דמ"מ כיון דלא אמרו בפירוש לעכו"ם לא היה לו לאסור כיון דהיכא דליכא הנאה מותר לאומרו לעכו"ם בפירוש לעשותו רק משום דאיכא מכשול לעכו"ם מש"ה קנסוהו ואסרוהו:
או שהרביץ בנה מבחוץ וכו'. גריס כגירסא דהעמיד בנה מבחוץ כדכתבו התוס' ז"ל ומ"מ לא פריך בגמרא חסימה מעלייתא היא דאינה מנחת כל כך מלאכול ואולי בארי ג"כ לא היה גורס רבינו חסימה מעלייתא דאינה מנחת כ"כ מלאכול כמו ישב קוץ וגרסינן בדברי רבינו ז"ל בארי ג"כ הרביץ לה אבל מ"מ אין זה נכון כ"כ ולכך ראוי לגרוס בדברי רבינו רבץ לה ארי כדכתב הרב"י ז"ל ובכאן גרסינן הרביץ וכדברי התוספות: