אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון

פרק יב · הלכה ג

הלכה ב

המבטל ממלאכתו ואכל וכו'. פי' ההשגות ודברי ה"ה ז"ל ק"ל:

המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה. כך היא הגירסא בדברי רבינו ז"ל בקצת ספריו ולפ"ז פי' המבטל ממלאכתו הוי אחר שעשה מעשה הקצירה שלא יאמר אשב ואוכל דאם התירה התורה אחר שימלא הסל לא שישב ויבטל ממלאכתו אלא דרך עראי, או שאכל בעת העשייה והיינו או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה ואע"ג דמקרא דמייתי לא משמע אלא שלא יאכל בעת העשייה דהיינו הקצירה מ"מ כיון שאחר שמילא הסל עדיין עתיד לנפצו לגת ולחזור למלאות אותו א"כ הרי מתבטל ממלאכה ועוסק בקצירה מיקרי. ובקצת ספרים ליתיה בדברי רבינו חלוקה דאו שאכל שלא בשעת גמר מלאכה אלא המתבטל ממלאכתו לבד ואפשר לפרשו דהיינו כשעושה המעשה שנתבטל ממלאכתו והיינו דמייתי מקרא דכל זמן שעושה בקציר לא יניף חרמש לאכילתו, והא דכתב רבינו ז"ל כאן נפקא ליה ממאי דאמר בספרי וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בע"ה והוי כאילו אמר הכתוב בשעת חרמש לא תיכול וקשה דבפרק השוכר את הפועלים אמרו אלא אמר שמואל אמר קרא וחרמש לרבות כל בעלי חרמש והקשו שם והאי חרמש מיבעי ליה בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול ההוא מואל כליך לא תתן נפקא תינח דבר חרמש דלאו בר חרמש מנא לן אלא א"ר יצחק אמר קרא קמה לרבות כל בעלי קמה והא אמרת קמה דמיחייב בחלה ה"מ מקמי דניתי חרמש השתא דאתא חרמש איתרבי ליה כל דבר חרמש ואע"ג דלא מיחייב בחלה קמה למה לי לרבות כל בעלי קמה ע"כ וא"כ כיון דלא ילפינן אכילת פועל בכל הדברים אלא מקמה ויתורא דחרמש לרבות כל בעלי חרמש לרבינו ז"ל דנפקא ליה מקרא דחרמש דבשעת חרמש לא תיכול כדדריש בסיפא קשיא ליה מאי דאקשי בגמרא דאיצטריך להך דרשא ומהיכא נפק לן לרבות כל בעלי חרמש ולקושיא זו ליכא תירוצא דתריץ בגמרא ההוא מואל כליך לא תתן נפקא וכו' וגם להרמב"ן ז"ל שכתב ה"ה ז"ל בשמו דמפרש ברייתא דספרי להוציא עודר ומקשקש א"כ היינו דרשא דבשעת חרמש אכול ולא נפיק לה לברייתא מואל כליך לא תתן כדקאמר גמרא דידן א"כ אכילת פועל בכל הדברים מנא ליה להא ברייתא. מיהו לקושיא זו י"ל דאע"ג דברייתא דספרי מפיק הך דרשא דבשעת חרמש אכול מקרא דואל כליך לא תתן כדקאמר גמרא דידן מ"מ ברייתא קאמרה להך דרשא גבי קרא דחרמש משום דהוא פשוט יותר מפורש בפסוק זה אבל לדברי רבינו ז"ל קשה וי"ל תירוץ השוה לשניהם דיש להקשות בגמרא דידן דקאמר אלא א"ר יצחק וכו' דלא הדר ממאי דקאמר לעיל חרמש לרבות כל בעלי חרמש אלא מוסיף דבעינן נמי קמה ואיך אמר אלא דמשמע דהדר ממאי דקאמר לעיל לכך נראה דרבינו ז"ל והרמב"ן ז"ל מפרשי דר' יצחק הדר ממאי דקאמר לעיל דאיצטריך קרא דחרמש לרבות כל בעלי חרמש אלא אע"ג דחרמש אתי לדרשא דבשעת חרמש אכול או לדרשת רבינו ז"ל דסובר דבשעת חרמש לא תיכול דהיינו שלא יאכל בשעת הקצירה מ"מ כיון דאית לן קמה לרבות כל בעלי קמה אע"ג דליתי חרמש לדרשא אחרינא מ"מ מהני משמעותא דחרמש לרבות כל בעלי חרמש אף ע"ג דלא ליהוי מיותר ואתי לדרשא שכתב רבינו ז"ל או לדרשא דבשעת חרמש אכול וממשמעותיה דחרמש נפקי תרי דרשות ההיא דבשעת חרמש והך דמרבה כל בעלי חרמש כיון דהשתא אית לן קמה בגילוי מילתא בעלמא סגי: כתב ה"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל פי' הברייתא וכו'. נראה דהר"א ז"ל נמי יפרש הך סיפא דברייתא דקאמר בשעת חרמש וכו' כדפריש לה הרמב"ן ואע"ג דלשון ה' המגיד ז"ל שכתב והרמב"ן ז"ל פי' הברייתא וכו' משמע דהראב"ד ז"ל אינו מפרש כן אין ראוי להבין כן מלשונו אלא משום דהר"א לא ביאר דעתו בהדיא בסיפא דברייתא לכך כתב הדבר בשם הרמב"ן. עוד כתב ה"ה על דברי רש"י ז"ל דדבריו קרובין לדברי רבינו ובאמת נראין רחוקים שכתב לא אמרו שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה וכו'. ונראה דמאי דכתב קרובים הוא שנראה מדברי רש"י ז"ל דאפילו אחר גמר עבודה אינו אסור אלא אם ישב ויאכל אבל אם יאכל עראי מותר וכן הוא דברי רבינו ז"ל דלשאר המפרשים אחר גמר עבודה לא יאכל אפילו עראי איברא דפליג במאי דקאמר רש"י ז"ל שיאכל בשעה שהוא עסוק אבל לרבינו לא אכיל אלא אחר הגמר ומש"ה כתב קרובים כלומר קצת דומים זה לזה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה