אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון

פרק יב · הלכה ב

הלכה א

מה בין העושה וכו' שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא יגמר ומשתגמר וכו'. לא ידענא מאין הוציא זה:

מה בין העושה וכו'. דיש ב' חילוקים בין עושה בתלוש לעושה במחובר דעושה במחובר צריך שיהיו מעשיו גמר המלאכה כגון קוצר אבל לא מנכש בבצלים ועודר אבל עושה בתלוש אוכל בכל עת שלא נגמר מלאכתו אף ע"פ שלא יהיו מעשיו גמר המלאכה למעשר וזהו החילוק הנזכר במשנה דואלו אוכלין מן התורה בפרק השוכר את הפועלים דאמרו שם העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע שלא בשעת גמר מלאכה ופי' גמר מלאכה הוא לאפוקי מנכש בבצלים כדאמרו בגמרא בברייתא מה דיש וכו' וחילוק אחר יש לדעת רבינו שמפרש אידך מתני' דאיתא התם דקאמרה וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה והוא גורס בשעת גמר מלאכה ומפרש דההוא גמר מלאכה ר"ל אחר שימלא הסל. וקצת קשה דכשהזכיר החילוק מה בין תלוש למחובר לא הזכיר אלא החילוק הנזכר במשנה דוכולן לא אמרו וכו' אבל החילוק האחר הנזכר במשנה דואלו אוכלין מן התורה לא הזכירו בהדיא אע"פ שהוא כלול בדבריו שכתב בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמר מלאכתו מ"מ היה לו לבאר:

והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר. בהשגות א"א לא ידעתי מאין זה ואולי זהו שאמרו וכו' וסוף דבריו ומה שאמר מפני השב אבדה כו' פי' הוא למה שאמר ע"כ. וצ"ע להבין כוונתו במ"ש שפירש למה שאמר ואולי ר"ל דלפי דברי המחבר פי' המשנה הוא כך וכולן לא אמרו חכמים שיאכל אלא בשעת המלאכה דהיינו בהליכתן מאומן לאומן וכו' ולא אמרו כן מן הדין אבל משום השבת אבידה אמרו מה שאמרו שהפועלים אוכלים וכו' ולפ"ז הך דקאמר אבל משום השבת אבדה אמרו פועלים אוכלים וכו' הוא מפרש מאי דקאמר וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה דבשעת מלאכה ר"ל בחזירתו מן הגת וכו' אמר שבמשנה עצמה מפורש אח"כ. ומ"ש ומה שאמר וכו' כלומר מה שאמר במשנה אבל משום השבת אבדה וכו' פועלים אוכלים וכו' הוא פירוש למה שאמר קודם בשעת מלאכה והוכרח הכא לומר כן בדברי רבינו שגירסתו במשנה היא בשעת מלאכה ולא בשעת גמר מלאכה כגירסת ההלכות ורבינו שבשעת מלאכה יאכלו שכן כתב אלא אוכלין בתוך המלאכה שהוא כדין מ"ש במשנה וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה לכן השבת אבדה שאמרו וכו' הוא פי' למה שאמר קודם כמו שכתבתי ועוד שלפירוש זה מתיישב לשון וכולן לא אמרו וכו' דלפירוש רש"י ז"ל היה צ"ל וכולן מן התורה בשעת מלאכה מ"מ פי' זה דחוק מ"מ נראה שזו היא כוונת הר"א ז"ל:

והעושה במחובר וכו'. נראה מדבריו שאחר שימלא הסל שהוא גמר מלאכה יאכל אבל בעודו עושה המלאכה לא יאכל וא"כ קשה בפ' הפועלים גבי בעיא דעושה בגפן זה מהו שיאכל בגפן אחר ת"ש וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל מפני השב אבדה וכו' סברוה דמהלך כעושה מעשה דמי וכו' איכא דאמרי מהלך לאו כעושה מעשה דמי וכו' הא עושה מעשה אכיל מדאורייתא אלמא עושה בגפן זה וכו' משמע בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דאי מהלך כעושה מעשה דמי אכיל מדאורייתא ואי לאו כעושה מעשה לא אכיל מדאורייתא ולסברת רבינו הוי איפכא דכשהוא עושה לא אכיל ולאחר המעשה כשאינו עושה אכיל. וי"ל דלדעת רבינו יש ג' חילוקים היכא דעושה מעשה ממש כגון שבוצר לא אכיל והיכא דאינו עושה מעשה כלל ג"כ לא אכיל אבל היכא דעשה מעשה ועדיין עסוק קצת כגון אחר שמילא הסל דכבר עשה המעשה אלא שעדיין עסוק קצת בהולכת הענבים לגת אכיל ולהכי אמרינן בגמרא דאי מהלך כעושה מעשה אע"ג דעושה מעשה ממש לא אכיל מ"מ כיון שהוא קצת מעשה אכיל דהוי כמו אחר שמילא הסל דעסוק בהולכת הענבים לגת ואי מהלך לאו כעושה מעשה דמי לא אכיל דהיכא דאינו עושה כלל לא אכיל וה"ט דבחזרתן מן הגת לא אכיל מדאורייתא אי אמרינן מהלך לאו כעושה. וא"ת הא משמע בגמרא דהוא מוכרח לומר ליישב מתניתין דאכיל מפני השבת אבדה אי אמרי' בעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר דמהלך כעושה דמי וא"כ כיון דרבינו פסק לקמן דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר כמ"ש בפ' זה א"כ ע"כ מהלך כעושה מעשה ומדאורייתא הוה אכיל אי לאו טעמא דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וא"כ קשה דרבינו נראה דאית ליה דמשום דמהלך לאו כעושה מעשה לא אכיל מן התורה שהרי כתב שמן התורה אינו אוכל אלא אחר שימלא סל אבל מפני השבת אבדה התירו במהלך משמע דמן הדין לא היה אוכל במהלך וזה אינו דמהלך היה אוכל אי לאו דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר דמהלך כעושה מעשה דמי לרבינו דאית ליה דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר דהא בהא תליא כדכתיבנא דאי לא לא מתיישבה מתני' דפרק השוכר את הפועלים. וי"ל דבפי' מתני' מספקא לן אי מהלך לאו כעושה מעשה ועושה בגפן זה אוכל בגפן אחר או מהלך כעושה ועושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וכיון דהוי בעיא דלא איפשיטא נקטינן לחומרא בפועל דלא אכיל דהוא בא להוציא ועושה בגפן זה אינו יכול לאכול בגפן אחר ומהלך לאו כעושה ובהליכה אינו אוכל מן התורה אלא מדרבנן אכיל אע"ג דמתני' אי אפשר דסברה שני הדברים יחד כדמשמע בגמרא מ"מ נקטינן בתרוייהו משום חומרא דפועל וכן משמע מדברי הרב הנמוקי ז"ל שכתב שני הטעמים דלא אכיל מדאורייתא משום דמהלך לאו כעושה ועוד דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר משמע דנקטינן כתרוייהו. ועוד י"ל דבהליכתו מאומן לאומן לפי' רבינו הוי כשממלא הסל ובהא אפילו מהלך כעושה לא אכיל מן התורה כיון שלא מילא הסל וכי עביד גמרא פשיטותא בפרק השוכר דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר אי מהלך כעושה מחלוקה דבחזרתן לגת עביד וכיון שכן מאי דמשמע כאן מדברי רבינו דלא הוה אכיל מן התורה מטעמא דלאו גמר עבודה הוא בחלוקה דבהליכה מאומן לאומן אבל בחלוקה דחזרתן לגת לא הוי אלא מטעם דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר והראב"ד ז"ל כתב בהשגות דמה שכתב רבינו בתחילת דבריו ואינו אוכל אלא עד שימלא הסל הוי מדרבנן אבל מדאורייתא לא אכיל אלא בשעת מעשה ומ"ש אח"כ אבל מפני השב אבידה הוא פי' דבריו הראשונים עם היות שזה דחוק בדברי רבינו ז"ל מצד הלשון שכתב אחר שימלא הסל ולפי הפירוש שפירש הר"א בדבריו הוי אחר שימלא ונפץ הסל ויחזור לגת ועוד שכתב אח"כ אבל מפני השב אבידה ומאי לשון אבל. ומלבד זה קשה טובא דרבינו ז"ל כתב לקמן בהיפך דכשאוכל שלא בשעת גמר מלאכה עובר משום וחרמש לא תניף שכל זמן שהוא עוסק לא מצי אכיל היפך ממה שהבין הר"א ז"ל בדבריו ולא ידעתי איך עלה על דעתו ז"ל לפרש כן בדברי רבינו וצ"ע:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה