אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון

פרק יא · הלכה ט

הלכה ו

אפילו היה שכרו פרוטה וכו'. כתב ה"ה ודע שרבינו נחלק וכו' או שהוא מחלק וכו'. תירוץ זה קשה עד מאד דאיך כתב דרבינו מודה בשאר הנשבעין ונוטלין שצריך שתי כסף הא בהדיא כתב כאן וכן כל הנשבע ונוטל וכו' ודבר זה הוא מתמיה עד מאד עד שהיה ראוי לומר בעבור כן שחלוקה זאת לא היה בדברי רבינו בספר הרב המגיד אבל בכל ספרינו איתא והוא דבר תימה ושמא י"ל דאיכא נשבע ונוטל אפילו בשוה פרוטה כגון דא' מהנשבעין ונוטלין טענו פרוטה ויש לו עד אחד שמסייעו דאפשר לומר דכיון דאם היו שנים היו מחייבין לו ממון גם כשיש לו אחד שמסייעו ונשבע על כך שחייב האחר לשלם דומיא דעד אחד מסייע לתובע אפילו לא טענו אלא פרוטה שהנתבע נשבע כמ"ש רבינו קודם באותו הפרק עצמו אבל אין לדין זה הכרח אדרבה ראוי להכחישו דשאני נתבע שנשבע ונפטר מנשבע ונוטל ואינו נוטל אלא בתקנת חכמים ודי לנו שנחייב כשיתבע ב' כסף ועוד יש חילוק אחר לכך יש לתרץ בדוחק דהך אפילו לא יטעון אלא שוה פרוטה קאי אשכיר עצמו ובא להודיענו דהשכיר עצמו שבועתו הוא כעין של תורה ושיעור לשונו כן וכן כל הנשבע ונוטל אפילו הנשבע ונוטל שאינו טוען אלא שוה פרוטה שהוא השכיר לא יטול אא"כ השבועה היא של תורה ולשון וכן אינו מתיישב לפ"ז דהכוונה לומר וכן י"ל עוד דין אחר אדין השכיר ולהשוותו עם שאר הנשבעים ונוטלים שלא ישבע אלא כעין של תורה וכל זה דוחק ועדיין צ"ע. ומה שקשה בפרק ג' מהלכות טוען עיין שם במה שכתבתי:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה