לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ט · הלכה ח
השוכר את הפועל להביא לו שליחות וכו' שכרו להביא וכו'. קשה דבפרק הגוזל בתרא אמר בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו אמר לו וזו שאלה אין לו אלא שכרו איתיביה השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם א"ל מי דמי התם שליח עבד שליחותיה הכא לא עבד שליחותיה ע"כ ולמה לא הקשה מרישא דתוספתא דקאמר השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה יביא נותן לו שכרו משלם והא התם לא עביד שליחות כלל דבשלמא בסיפא כבר הביא אבל הכא לא הביא וכי תימא הרי הלך ולא מצא הכא נמי הרי ירד להציל ומצאו שכבר מת וכ"ת הכא אין המלאכה אלא ההליכה לבד זה אינו דאם הוא דבר כבד מה שיביא גם ההבאה היא ההליכה וכדכתב ה"ה דמנכה לו מפני שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן והשאר נותן לו ובירד להציל ולא הציל אינו נותן לו אלא שכרו לבד ועוד קשה בלאו הכי היה ראוי לו למקשה להקשות מרישא דתוספתא ולא מסיפא דהיכא דאיכא רישא לא מקשה מסיפא ומה גם כי קושיא דרישא עדיפא כדכתיבנא, ולקושיא הראשונה מדברי ה"ה נראה דאית ליה דההליכה לבד היא הפעולה אבל לא נתברר דבריו מאי שנא מירד להציל כדכתיבנא וצ"ע: