לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ט · הלכה ד
ועד כמה עד כדי שכרן. כתב ה"ה ז"ל ופירש"י ז"ל אם עשו אצלו קצת מלאכה ולא קבלו כלום שוכר עליהן וכל מה שהוא חייב להם יוסיף לאחרים ויגמרו ע"כ. נראה ביאור דבריו דמה שעשו אצלו מן המלאכה והוא חייב להם זה ודאי יוסיף לאחרים אבל אם אינו חייב להם לא דאין כח בידו להוציא ממון משלהם אלא לעכב מה שהוא חייב דוקא וכן מבואר בלשונו שכתב אם עשו אצלו קצת מלאכה אבל מדברי רבינו לא משמע כן אלא שאפילו שאינו חייב לראשונים כלל יטול ויוציא מהם כמו שפסק לאחרונים. והרב ב"י ז"ל בסי' של"ג כתב על דברי רש"י ז"ל וז"ל ביאור דבריו כל מה שהוא חייב להם יוסיף לאחרים על שכרם והיינו כפל שכר הראשונים ותוספת זה נוטלים הפועלים הראשונים וכ"כ הרמב"ן ז"ל וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות שכירות ע"כ נראה שמסכים פירוש רש"י עם פירוש הרמב"ם ז"ל אבל מלשונו שכתב אם עשו אצלו קצת מלאכה לא משמע כן כדכתיבנא אבל מדברי ה"ה נראה קצת דמפרש דברי רש"י כפי מה שפירשם הרב ב"י מדהביא דברי רש"י על דברי רבינו משמע דאית ליה דכוונתם אחד. או אפשר דמפרש דברי רש"י כמו שפירשתי ויפרש דברי רבינו דנוטל מן הראשונים שכתב הוי מה שחייב להם אם עשו אצלו קצת מלאכה אבל כל זה דוחק: