אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון

פרק ט · הלכה ג

פרק ט

היה במדינה מי שנשכר בג' וכו'. קשה דהרי לעיל כתב ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן והרשב"א אי נמי דפסק לפי דמים שמוכרים בעיר וכל כיוצא בזה בכולן משמנין ביניהם משמע דהיכא דאמר כמנהג המדינה הוי כאמצעי שביניהם וא"כ הכא נמי כיון דהיכא דאמר שכרכם על בעל הבית סתמא הוי כמנהג המדינה ה"ז כאילו פירש כדרך שמשכירין בעיר ונחלק ההפרש שבין ג' וד' ויהיה לו ג' וחצי. ועוד דהרי זה דומה לדברי התוספתא שהביא ה"ה ז"ל דהיכא דנתן מעות לחבירו ליתן לו פירות בגורן חייב להעמיד לו כשער הבינוני דמשמע דע"ד הסתם הוי סתמא כך. ועוד קשה למה לעיל גבי השוכר את הפועל כתבו אמר לו כאחד וכשנים שבעיר דמשמע דמשום דא"ל האי לישנא משמנין הא א"ל כאחד מבני העיר לא דהא כיון שאמר כאחד מהם לבד סגי והוי דרך המיצוע כמו אם אמר לפי דמים שמוכרין בעיר. וע"ק דהטור ז"ל בסי' של"א כתב ב' פירושים על משמנין ביניהם הא' הוא פירוש רש"י ז"ל שנותנים כבינונים והב' פירוש הרמ"ה ז"ל דמחשבין הגדולים שבשכירות והקטן שבשכירות ומה שביניהם נותן החצי כמו אם גדול בשש וקטן בד' נותן להם חמש ע"כ ודברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל לכאורה נראה מדברי ה"ה דהוי כפירוש הרמ"ה ז"ל והם הביאו סעד לדבריהם מן התוספתא והוא תימה דהתוס' מוכחת כפירוש רש"י דאמרה איזהו שער בינונית היו מהלכות מח' מט' מי' נותן לו מט' ע"כ משמע מכאן כפירוש דנותן לו הבינוני ומשמע דאיכא בין פירוש רש"י ז"ל לפי' הרמ"ה ז"ל דלרש"י ז"ל אם הגדול בששה והקטן בשנים והבינוני בשלשה עבדינן כבינוני אבל להרמ"ה ז"ל מחלקים ההפרש שבין הקטן לגדול ונותן לו ד' אע"פ שלבינוני נותנין שלשה וה"ה איפכא אי לבינוני נותנין חמשה דאין נותנין לזה אלא ד' ומדברי התוספתא שכתבה שער הבינוני משמונה מתשע מעשר משמע דאבינוני קפיד כדברי רש"י ז"ל. מיהו לזה י"ל דכיון דבעל התוספתא שם המשל שהבינוני הוה דרך אמצע לקטן ולגדול משמע דאם אין הבינוני אמצעי אלא נוטה לצד אחד או לגדול או לקטן כדכתיבנא לא עבדינן כבינוני וכפירוש הרמ"ה ז"ל ומכל מקום עדיין צ"ע דאי ס"ל לבעל התוספתא כפירוש הרמ"ה ז"ל למה שם המשל דאיכא בינוני דבלאו שיעור בינוני אלא גדול וקטן לבד אנו מחלקים ההפרש וסגי ומדהזכיר בינוני משמע כפירוש רש"י ואולי מה שהזכירו הרמב"ן והרשב"א ז"ל התוספתא לא הזכירו כן לסייע לפירושם דלא כפירוש רש"י אלא לומר דעל דרך הסתם משמנין ביניהם דכח הסתם הוי דרך המיצוע. ולקושיות הראשונות יש מי שתירץ דשאני היכא שהזכיר כמו שמוכרין בעיר מהיכא דהוי סתמא דכיון דאמר כמו שמוכרין בעיר הרי הזכיר מוכרין רבים ולכן נקט דרך המיצוע אבל כשלא הזכיר מוכרים אלא סתמא הוי המיעוט אבל לשון התוספתא קאמר דהיכא דפסק סתמא נותן על הפירות בגורן נותן לו כשער בינוני. ועוד דהרי"ף כפי שכתב בהלכותיו דהולך בשיטת רבינו ז"ל וז"ל דדעתיה דאינש אתרעא זילא ועליה רמיא לגלויי ליה לבעל הבית דלא מתגרנין לך אלא בארבע משמע דעל הסתם הוי כתרעא זילא אפילו שאמרו לו כדרך שמשכירין בעיר כל זמן שהפועלים לא גלו דעתם בפירוש לכך נ"ל לומר דלא כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל כן אלא לענין מכירה ואע"ג דמלשון הרב המגיד משמע דדמי מכירה לשכירות לא מדמה אותו אלא דמשמנין ביניהן לבד אבל לעולם דאיכא הך חילוק ביניהן דשכירות דעתיה דאיניש אתרעא זילא דכיון דהם באים להוציא מבעל הבית שכירותם עלייהו דידהו רמיא לגלויי מה שאין כן במקח וממכר דזה נותן מקח וזה נותן מעות ולכך נקח דרך המיצוע וכל זה דוחק ועדיין צ"ע. והטור ז"ל כתב בדין זה וזה לשונו ואם אמר להם שכרכם על בעל הבית נותן להם ארבעה אם יש שנשתכרו בשלשה ויש שנשתכרו בארבעה או אם מלאכתן שוה ד' אפילו כולן נשכרין בשלשה ע"כ ודברים אלו תמוהים עד מאד דכיון דאיכא דמתגרי בג' ואיכא דמתגרי בד' אינו נותן אלא שלשה דלא אמר אלא שכרכם על בעל הבית והוא אמר שלשה והרי הוא עצמו כתב לעיל אם אמר להם שכרכם על בעל הבית נותן להם כפי מה שנשכרים ואין יכולים לומר לא היינו נשכרים אלא על דעת ליקח ד' דאין להם אלא שלשה אפילו שיש שנשכרים בשלשה ויש שנשכרים בארבעה וכו' וכיון שכן כ"ש הכא דאמר כמו שאמר בעל הבית דגרע טפי דבעה"ב לא אמר אלא שלשה והוא אמר כמו שיאמר בע"ה וכן מבואר בדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו כשתירץ בעד הרי"ף ז"ל שכתב דס"ד דכיון דאמר כמו שיאמר בע"ה הוי כאילו שכרן בע"ה בשלשה ואפילו עבדי עבידתא שפירתא לא יהיב להו אלא תלתא קמ"ל ע"כ משמע דכשאמר כמו שיאמר בעל הבית גרע טפי. עוד כתב שם הטור בשם הרמ"ה ז"ל גבי וחוזר וגובה מבע"ה מה שההנהו וכתב הרמ"ה דוקא עד ד' אבל יותר אינו נוטל מבעל הבית אפילו שהמלאכה שוה יותר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של חבירו ע"כ. ונראה פירוש דבריו דאם בעל הבית אמר לו בשלשה והוא שכרם בד' והמלאכה שוה חמשה לא יטול חמשה מבעל הבית דכיון דהוא לא שכרם אלא בד' לא יתן להם אלא ארבעה והוא נוטל מבע"ה חמשה ונמצא מרויח הא' והרי זה עושה סחורה בפרתו של חבירו דומה ממש לההיא דהמפקיד אבל הרב ב"י ז"ל לא הבין כן בדברי הרמ"ה ז"ל אלא הבין דפירוש דברי הרמ"ה ז"ל דדוקא היכא דאמר לו בע"ה ג' והוא אמר ד' דלא הוסיף על דברי בעל הבית אלא אחד הוא דנוטל מבעל הבית מה שההנהו אבל אם בעל הבית אמר שלשה והוא אמר לפועלים חמשה אע"ג דיהא שוה המלאכה חמשה לא יטול חמשה מבע"ה אלא יפסיד מביתו ותדע שהבין כך שכך כתב וקאמר הרמ"ה ז"ל בשלא הוסיף על דברי בע"ה אלא רביע הוא דנוטל מבע"ה מה שההנהו אבל אם הוסיף טפי אינו נוטל מבעל הבית ע"כ ומבואר בלשונו זה שהבין מה שכתבתי ומפני כי הוקשה לו דהיכי קאמר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של חבירו דאינו דומה לההיא דהמפקיד דהשליח אינו מרויח כלל דאם יטול חמשה מבע"ה לא יתן לפועלים החמשה וקשה אצלי דדברי הרמ"ה ז"ל הם פשוטים כמו שכתבתי ולא ידעתי מי דחקו להבין מה שהבין בדברי הרמ"ה ז"ל עד שהוצרך לדחוק במקום צר ובמשעול הכרמים:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה