לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ה
הזבל שבחצר וכו'. קשה לפירוש רבינו ז"ל חדא מאי מקשה בגמרא אי בחצר דאגירא לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בע"ה הא כיון דגללים אפקורי מפקר להו והחצר הוא של המשכיר דאע"פ שהוא מושכר הוא קונה לו לדעת רבינו ז"ל משום הכי קנה הגללים של בהמות השוכר שהוא מפקירן ותו קשיא אמאי אמרי אי בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא אמאי לא אמר אפילו דאגירא לשוכר נמי דלפי דעת רבינו ז"ל קנוי הוא למשכיר דהוי כחצרו ופשיטא וכדמסייע ליה ה"ה ז"ל מדקאמר לעיל תורי דשוכר לותיב ליה מהא ותו דתירצו לא צריכא מחצר דמשכיר ולמה לא אמר בחצר דאגירא ליה לשוכר כמו דפתח אי בחצר דאגירא לשוכר ואדמסיים ליה ה"ה ז"ל מדלא אמר דלא אגירא לשוכר לותיב ליה מדלא אמר דאגירא לשוכר כדפתח בגמרא ותו מנ"ל סייעתא לר"י בר חנינא לימא דאיירי בחצר דאגירא לשוכר ותורי דמשכיר וקמ"ל דאע"ג דהוא שכור ביד אחרים לא אמרינן דשכירות מכירה ליומיה וקנה השוכר אלא המשכיר קנה. ועם קושיא זאת יש לתרץ קושיא השניה אמאי לא קאמר בגמרא אי דאגירא לשוכר ותורי דמשכיר דבהא לא הוה מצי לאקשויי פשיטא דטובא אשמעינן כדכתיבנא אבל מ"מ קשיא קושיא זאת. וי"ל דמ"מ איכא סייעתא דמשכיר ודאי דמפקיר לגללים של בהמותיו כיון שהחצר היא מושכרת ביד אחרים ואם אין חצרו קונה לו שלא מדעתו א"כ אמאי הזבל שלו אע"פ שיש לחלק דמ"מ כיון שהוא זבל בהמותיו והוא כחצרו לכך קנאו אין נראה לגמרא לחלק בשביל כך. ולקושיא הראשונה י"ל דאין השוכר מפקיר הגללים כיון שהוא בחצרו המושכר לו דהוי כאילו הם בתוך ביתו ולכך פריך אמאי הוי של בע"ה דודאי אין השוכר מפקירם מטעמא דכתיבנא. ולשלישית י"ל דבשלמא לרבינו ז"ל לא הזכיר בחצר דאגירא לשוכר משום דהוי כולל בין אגירא בין לא אגירא אבל לשאר המפרשים דפירשו דוקא לא אגירא דאי אגירא לא קני היל"ל בחצר דלא אגירא. ועוד דרבינו ז"ל לא הזכיר אגירא לשוכר מפני שאינו טעם מאי דאגירא לשוכר כדי שיקנה המשכיר אבל לרש"י ז"ל הוא טעם מה דלא אגירא לשוכר לקנות המשכיר ומפני כך הוא קונה וא"כ היה לו להזכיר. וא"ת לרבינו ז"ל רב אשי דאמר התם זאת אומרת המשכיר החצר לא השכיר הרפת שבה ומש"ה הוי רפת של בעל הבית אבל של חצר שהוא מושכר הוי של שוכר ואמאי אע"פ שהוא שכור ביד אחרים הוא קונה למשכיר. וי"ל דלרבינו ז"ל לרב אשי איירי ברייתא בתורי דשוכר לכך בחצר דאגירא ליה דהוי תורי דשוכר הוו דשוכר כדאמרינן לעיל אי בחצר דאגירא ותורי דשוכר אמאי של בע"ה אבל רפת דלא השכירו אע"ג דהוו תורי דשוכר הוי של בע"ה דאפקורי מפקר להו כיון שאינם ברשותו וכי פריך בגמרא תרתי ל"ל אליבא דרבינו ז"ל היה סבור דאיירי בדלא השכירם ותורי דשוכר או דהשכירם ותורי דעלמא ומקשה תרתי למה לי לימא חד מינייהו: