לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ד
המשכיר עלייה לחבירו וכו'. כתב ה"ה ז"ל פי' בשאמר לו עלייה סתם וכן נראה מן ההלכות וכו'. קשה דהא גמרא ערוכה היא בריש פרק הבית והעלייה דאמרו שם גבי נפחתה היכי דמי אי דאמר ליה עלייה זו אזדא כלומר ואינו חייב לתקנה וא"כ פשוט הוא שאין דין זה בעלייה זו ולמה לנו לאתויי ראיה מן ההלכות והרי ה"ה ז"ל עצמו כתב לעיל גבי אמר לו עלייה זו וכו' וכן מפורש שם שאין דין זה חל אלא בשביל שאמר על גבי בית זה וכו' ועוד מאי מייתי מן ההלכות יותר מן הגמרא. וי"ל דבגמרא אפשר לפרשה דלא הוצרכו לאוקומי בגמרא הכי אלא משום רב דקאמר נפחתה ברובה ולהכי מקשה דכיון דנפחתה ברובה הוי כאילו נפלה ואזדא אבל לשמואל דנפחתה בד' כיון דאינה מחוסר אלא תיקון בעלמא לא אמרינן אזדא ואע"ג דאיתמר הך אוקימתא אליבא דרב ולית הלכתא כוותיה מ"מ פסקינן כוותיה דקושטא הוא דלא פליג שמואל עליה וא"כ לפי זה לדידן דקי"ל כשמואל אפשר דמתני' בכל גוונא הוי להכי מייתי ראיה מן ההלכות שפסקו כשמואל ומפרשים מתני' דאמר עלייה שעל גבי בית זה משמע דאית להו דהך אוקימתא צריכא לשמואל דאי לא אמר אלא עליה זו אינו חייב לתקן: