לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ג
הסבל ששבר חבית וכו'. בפרק השואל (דף צ"ט) אמרינן גבי הא דאמרינן אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרי ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרי ליה ה' ולא אמרן אלא דלא הו"ל חמרא לזבוני אבל הו"ל חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ע"כ והרא"ש ז"ל לא גריס הא איבעי ליה לזבוני אלא אבל הוה ליה חמרא לזבוני לא ולפירוש הרא"ש ז"ל קאי ולא אמרן איומא דשוקא להכי קאמר לא אמרן דכשהחזיר ביומא דשוקא מחזיר חביתא דחמרא היכא דלית ליה חמרא לזבוני מפני שהיה יכול למוכרו ושוה לו החמשה אבל אם יש לו חמרא לזבוני משלם ה' שהרי יש לו יין אחר למכור ביום השוק ולא ביום אחר ולפירוש רש"י ז"ל קאי ולא אמרן אשאר יומי והכי קאמר לא אמרן דבשאר יומי משלם ה' אלא דלית ליה חמרא ולא קאי דלית ליה חמרא בשעת חזרה אלא ביום השוק שעבר אחר השבירה ומש"ה כיון דלא היה לו חמרא משלם לו חמשה דאם היה מחזירה לו באותו יום השוק היה מוכרה אבל יש לו יין ולא מכר לא אפסדיה מידי דאפילו היה לו יין זה באותו יום השוק לא היה מוכרו ולכך משלם לו ד' לבד והסכים לפירוש זה כתב הטור ז"ל בסימן ד"ש וי"א אם היה לו יין באותו יום השוק ששברה וכו' ורבינו ז"ל מפרש ולא אמרן איומא דשוקא כפירוש הרא"ש ז"ל אלא שהוא סובר דביומא דשוקא מחזיר לו יותר משאר יומי וה"ק לא אמרן דביומא דשוקא מחזיר לו ד' או החבית אלא שאין לו יין למכור אבל יש לו יין למכור הוי לדידיה כיום אחר כיון דיש לו יין ולא זבין ומשלם לו שלשה וקאי דלית ליה חמרא אשעת חזרה כפירוש הרא"ש ז"ל וא"כ פשוט הוא שאין עליו הקושיא שהקשה הרא"ש ז"ל ליש אומרים שכתב הטור ז"ל בסי' ד"ש דאם לא הספיק למכור כל יינו באותו יום השוק ימכרנו ביום אחר דלא שייך האי קושיא אלא ליש אומרים דמפרשי דמשום דהיה לו יין ביום השוק של שבירה לא ישלם אלא ד' מפני שלא היה מוכרו אבל למאי דמפרש דלא קאי אלא אשעת חזרה כמו הרמב"ם ז"ל לא שייך האי קושיא כלל דדמי פירושו לפירוש הרא"ש ז"ל דקאי אשעת חזרה אע"פ שאינו מסכים לענין הדין. וא"כ יש תימה על הטור ז"ל שכתב בסי' ד"ש ויש אומרים וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וקשה עליו טובא חדא דאין פירוש יש אומרים כפירוש הרמב"ם ז"ל והרי יש חילוק ביניהם הרבה כדכתיבנא ועוד דמ"ש ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל לא שייך לפי' הרמב"ם ז"ל כדכתיבנא ואולי היה לו לטור ז"ל גירסא אחרת בדברי רבינו ז"ל מסכמת לפי' יש אומרים אי נמי הרמב"ן ז"ל בנו"ן גרסי' בדברי הטור ז"ל:
וכן כל כיוצא בזה וכו'. כתב הר"א ז"ל בהשגות לא נהיר דהוה לאפלוגי נמי בהא בין דהוה ליה חמרא או לא ע"כ. נראה מלשון השגה זאת שסובר הר"א ז"ל דמאי דאמרו בגמרא ומנכה לו אגר טירחא ודמי ברזניתא לא הוי אלא כשאין לו יין אחר למכור אבל כשיש לו יין אחר למכור לא כיון שטרח בשביל יינו וכן בדמי ברזניתא אולי דהיה מפרש מי שמכריז היין כדפרש"י ז"ל בלישנא קמא וכיון שיש לו יין למכור הרי צריך לשכור ע"כ מי שיכריז יינו ולא ישלם לו ולכך משיג על רבינו ז"ל דהוה ליה לפלוגי בהא דניכוי הטורח בין הוה ליה חמרא או לא ואין בהשגה זו טעם ולכך נראה לי דליתא ולא הוזכרה בדברי ה"ה ז"ל. כתב ה"ה ז"ל ואחרים פירשו ביום השוק ממש וכו' נראה דהני אחרים מפרשים כפי' הר"א ז"ל דכתב ה"ה ז"ל לקמן דשברה ביום השוק עצמו דאי קודם יום השוק כשמחזירה לו קודם יום השוק איך יאמר שמא יחמיץ הא אם לא שברה נמי היה ממתין למכור יין שלו עד יום השוק ושמא יחמיץ אלא ודאי כדכתיבנא: