אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

המעביר חבית וכו'. הא דלא חילק רבינו ז"ל בין מקום מדרון לשאין מקום מדרון כדחילק הטור ז"ל בסי' ש"ה משום דס"ל דלא אמרו כן אלא אליבא דרבי אליעזר ולית הלכתא כוותיה:

ועוד תקנו בדבר זה שאם נשאו אותה שנים וכו' הואיל ומשוי זה גדול גבי אחד וקל לגבי שנים. קשה קצת לפירוש רבינו ז"ל ולטעמיה דמשום דלא היה להם לשאת אלא משוי שכל אחד יכול להעבירו הוא אונס וכיון שהוא משא לשנים אינו אונס למה תלה הטעם בגמרא ואמרו מ"ט דנפיש לגבי חד וזוטר לגבי תרי אפילו שלא יהיה קל לגבי שנים אלא המשא שוה לשני בני אדם אינו אונס מפני ששניהם יכולים לשאת אותו אין כאן אונס וכי תימא דאמרו כן להודיענו דאפילו בזוטר לתרי דס"ד דאינו משלם שום אחד מהם כלל קמ"ל דמשלמין מחצה זה אינו מתיישב כלל בלשון הגמרא מאי טעמא הואיל ונפיש נראה דלשון מאי טעמא אין הכוונה אלא לתת טעם ולא להודיענו חידוש ואולי מ"ש זוטר לתרי ר"ל קל לגבי שנים כלומר שאינו כבד אלא משא שוה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה