אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון

פרק יג · הלכה ד

הלכה ב

הורו ב"ד בחלב מן החלבים וכו'. הקשה עליו הר"א ז"ל בהשגות דהוי בעיא דלא איפשיטא וכיון דלא איפשיטא אזלינן בה לקולא ולא ב"ד מייתו משום דדילמא אין מצטרפין ולא ציבור מייתו דדילמא מצטרפין זו היא כוונת הראב"ד ז"ל. וראיתי למהר"ם מטראני ז"ל שכתב בספר קרית ספר דכונתו של הר"א ז"ל אי נמי לאו ב"ד מייתו אליבא דרבי מאיר כלומר דאמר דבית דין מייתו פר ולא ציבור מייתו אליבא דרבי יהודה כלומר דלא מצטרפי ומוקמינן להו אחזקתייהו דמייתי כל חד חטאת בידיעה ע"כ. ופשוט הוא והראשון הוא העיקר בכוונת הר"א ז"ל. וראיתי להרב בעל כ"מ ז"ל שרצה להשיב להשגה זו של הר"א ז"ל שיתנו ויאמרו אם אנו פטורין הרי זה נדבה וכן בפרק י"ד גבי שעקרו אב מאבות מלאכות שתמה שם דהוי בעיא דלא איפשיטא והיה לו לפסוק לקולא כתב כן דעל ידי תנאי הוה וכן בפ' ט"ו גבי כהן משיח הורה עם ב"ד בשגגה ושגגו הם בדם וכו' דהוי בעיא דלא איפשיטא כתב כיוצא בזה דע"י תנאי הוי. ואני תמיה עליו דכיון דהפר הוא חטאת אין כאן תנאי דכשהיא עולה איכא למימר דמתנה יהא לחובתי או לנדבתי דלהוי עולת נדבה אבל בחטאת אין שייך זה ומתבאר זה בפ"י מהל' נזירות שלא כתב שם רבינו ז"ל התנאי אלא גבי עולות אבל בחטאת כתב שיביא חטאת העוף על הספק ואם כדבריו היה לו להביא בהמה לחטאת ולהתנות אלא פשיטא דאין תנאי בחטאת לומר דתהא נדבה, ועוד אם כדבריו למה הצריך רבינו ז"ל כאן מספק לב"ד שיביאו ויתנו ולא הצריך כן לכל אחד מן הציבור שיביא ויתנה דדילמא אין מצטרפין וחייב כל אחד ואחד חטאת לעצמו ואם כן היה לו לכל אחד ואחד להביא חטאת ולהתנות ועוד לדבריו דבהך חלוקה דמיעוט בחלב ומיעוט בע"א מביאין ע"י תנאי משום דהוי ספיקא ובחלוקה דמיעוט בחלב ומיעוט בדם ודאי דמביא בלא שום תנאי דהא אמרינן ואת"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף וכבר ידוע שיטת רבינו ז"ל דכל אם תמצא לומר פשיטותא הוא וכיון דיש הפרש בין שני החלוקות דבחדא מביא ע"י תנאי ובחד בלא תנאי היה לו לרבינו ז"ל לבאר זה. ולמהר"ם מטראני ז"ל בספר קרית ספר ראיתי שכתב ואע"ג דסלקה בתיקו כתב הרב ז"ל דמצטרפין כיון דחזינן מיעוטי אחריני דמיעוט בחלב ומיעוט בדם דמצטרפין כדאמר התם משום דאיסורן וקרבנן שוה ואע"ג דמיעוט בחלב ומיעוט בע"ז אין איסורן וקרבנן שוה אפ"ה מוטב שיצטרפו ויביא פר כל שבט משיביאו כל אחד קרבן חטאת דאיכא חשש טפי בהבאת חולין לעזרה כשיביאו כל אחד קרבן חטאת ממה שיביאו כל השבטים י"ב פרים ע"כ. ואני תמיה עליו דלא היה לו להצריך שיביא לא ב"ד ולא כל אחד ואחד כיון דאיכא לאסתפוקי אי הוי חולין בעזרה תדע לך דבסוף הלכות אלו גבי אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר ואכל חצי זית אחר כתב שם רבינו ז"ל הרי זה ספק ולא כתב שם שיביא פר משמע דעל הספק יש לפוטרו ואע"פ שלא כתב שם דפטור בהדיא ממילא משמע דעל הספק לא יביא חולין בעזרה. וגם זה קשה להרב בעל כ"מ ז"ל שכתב שע"י תנאי יביא למה לא כתב שם הרב שיביא ע"י תנאי אלא כתב שהדבר ספק. לכך נ"ל ודאי דרבינו גירסא אחרת היתה לו בגמרא דבעיא דהורו ב"ד שחלב מותר בעי לה באת"ל דבעיא קמא והכי גריס את"ל כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב"ד וכו' וכיון דהבעיא בתרייתא בעי באת"ל דקאמר כבר נודע לנו דרכו של רבינו דאית ליה דכל את"ל פשיטותא הוא ולכך רבינו ז"ל כתב דמצטרפין ולא הוצרך להזכיר חלב ודם דכ"ש הוא דמצטרפין דאיסורן שוה וקרבנן שוה וגם תירוץ זה נרמז בדברי הרב בעל כ"מ ז"ל, ועל כרחין לומר שנוסחא אחרת היתה לו לרבינו ז"ל ולא מצאתי מקום לרבינו ז"ל אם לא היה לו גירסא זאת בגמרא ולשאר הבעיות שפסק בפי"ד ובפט"ו שם אבאר בס"ד אבל יש לתמוה עוד על רבינו ז"ל דבעיא דמת אותו ב"ד מיהת לא איפשיטא וכיון דלא איפשיטא לא ב"ד מייתו ולא ציבור מייתו ואיך כתב רבינו ז"ל דאין מצטרפין דציבור מייתו כל אחד ואחד בפני עצמו הא בעלמא מצטרפין הן והוי חולין בעזרה מה שמביאין כשבה או שעירה. וראיתי למהר"ם מטראני ז"ל בספרו קרית ספר שעמד על זה וכתב שם וכיון דסלקה בעיא בתיקו כתב הרב ז"ל דאין מצטרפין ולא יביאו השבטים פר וכל אחד מן החוטאים לא יביאו חטאת משום חשש חולין בעזרה או אפשר שיביא כל אחד חטאת כדין מיעוט הקהל דכיון דלא מצינו למיפשט שיצטרפו להביא פר כל שבט א"כ אוקמינן להו אחזקתייהו אבל בבעיא קמא דסלקא נמי בתיקו כתב דמצטרפין דומיא דשני מיעוטין דחלב ודם דמצטרפין כיון דבעינן להך בעיא באת"ל דחלב ודם מצטרפין בהא נמי מצטרפי דכיון דהוי ספיקא דסלקא בתיקו אי מיחייבי כל אחד חטאת או מצטרפי אמרינן דמצטרפין דומיא דמעוטי אחריני מספקא אע"ג דבעיא לא איפשיטא עכ"ל. ומ"ש ראשונה שכוונת רבינו ז"ל דאין כל אחד ואחד מביא זה דוחק שכיון שכתב דאין מצטרפין משמע דכל אחד ואחד מביא לעצמו דכל היכא שאין הציבור מביאין כל אחד מביא לעצמו וכמו שנראה ממ"ש פ' זה גם מה שתירץ דשאני מיעוט עבודת אלילים וחלב דאע"ג דהוי בעיא דלא איפשיטא אית לן לומר דהוו דומיא דמיעוט בחלב ומעוט בדם גם זה דוחק דאין לדמות עבודת אלילים וחלב דאין איסורן שוה וקרבנן שוה לאינך. ומה שנ"ל לתרץ בקושיא זאת הוא דשם אמרו דבעיא דמת ב"ד אליבא דמ"ד ב"ד מייתו לא תבעי לך דהא ליתנהו כי תבעי לך אליבא דמ"ד ציבור מייתו וכיון דלמ"ד ב"ד מייתו פשוט לן דאין מצטרפין משמע ליה לרבינו ז"ל דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואפילו למ"ד ציבור מייתי לא מצטרפין משום דהוראה דההוא ב"ד בעינן וא"כ אפילו לדידן דקי"ל דציבור מייתו פסק רבינו ז"ל דאין מצטרפין דמשמע ליה לפשוט הבעיא כך דלא נפיש במחלוקת. כתב מהר"ם על מ"ש רבינו ז"ל גבי מיעוט בע"א ומיעוט בחלב אע"פ שהיתה להן ידיעה וז"ל כשהורו על החלב ועל הע"ז אפילו שלא בבת אחת ואכלו מיעוט הקהל חלב ומיעוטן עבדו ע"ז ואח"כ נודע לב"ד שהורו דטעו בשתיהן פשיטא דמצטרפי כיון דהוי בידיעה אחת דע"כ לא מיבעיא לן אלא בשתי ידיעות אבל בידיעה אחת כיון דידעי דטעו רוב ישראל בהוראת ב"ד אפילו הוי שני איסורין חלוקין מצטרפין ע"כ. וא"כ אפילו הר"א ז"ל בהשגות מודה בהא דציבור מייתו פר מכיון שלא היתה ידיעה בינתים לא היה בכאן בעיא ופשיטא דמצטרפין:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה