אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי אברהם די בוטון

פרק יא · הלכה ח

הלכה ד

היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה שבתחלה כתב לשון רבנן באמרו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי ואח"כ כתב לשון ר"מ דאמר ק"ו אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה אינו דין שיביאו אותו לידי קרבן הקל. וגם יש להקשות על רבינו ז"ל דבגמרא פסקינן כר' יהודה דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ותירץ הרב בעל כ"מ ז"ל דרבינו ז"ל פסק כאוקימתא דרבינא וכדיניה שכתב רבינו ז"ל אמרו שנים טמא היית כשנכנסת במקדש וכו' היינו אוקימתא דרבינא דכיון שהעדים אמרו לו טמא היית ונכנסת למקדש היה לו לומר לא נכנסתי דמשמע לא נכנסתי בטומאה אלא טבלתי ומדהשיב להם לא נטמאתי הוי כאילו אמר להם לא נטמאתי מעולם, ולתרץ קושיא דרבינו ז"ל דפסק כר' יהודה תירץ שרבינו מפרש שרב יוסף מפרש דברי ר"נ דלא פסק כר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות ולעצמו וכו'. ולי נראה לתרץ באופן אחר דבסוגיא איכא תלתא פירושי. רש"י פירש בפ' אמרו לו (דף י"ב) גבי בעיא דרבנן דפליגי עליה דר"מ אי טעמייהו משום מיגו או משום דאדם נאמן על עצמו ופשט התם מברייתא דמודים חכמים לר"י תרי פירושי, פירוש קמא הוא דפשיט דטעמא דרבנן משום מיגו דכיון דבחלבין ובביאת מקדש מודו רבנן לר' יהודה אבל לא בטומאה משמע דמשום דבטומאה ליכא מיגו לא מודו ליה רבנן לרבי יהודה דטעמייהו משום מיגו ואיפשיטא בעיין לפי המסקנא דטעמייהו דרבנן משום מיגו ובתר הכי שקיל וטרי בגמרא היכי אמרינן דליכא מיגו הא בטומאה ישנה איכא מיגו ותירץ רבינא דליכא מיגו וכגון וכו' ולפ"ז נשארה הבעיא פשוטה דטעמייהו דרבנן הוי משום מיגו. ופירוש אחר פירש רש"י ז"ל הפך זה דהפשיטות הוי דטעמייהו דרבנן לא הוי משום מיגו אלא משום דאדם נאמן על עצמו ומאי דאמרינן בגמרא במאי עסקינן וכו' הם דברי הפשטן ולא כדהוה אמרינן בגמרא בפירוש קמא דהם דברי הגמרא והכי קאמר ע"כ ברייתא איירי בכל טומאה אפילו בישנה ובישנה הא איכא מיגו וא"כ אמאי לא מודו רבנן לרבי יהודה אלא ודאי דטעמייהו משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ולא משום מיגו מש"ה גבי חלבים וביאת מקדש דאיכא קרבן אית להו דאדם נאמן משום דהוי מילתא דאיכא קרבן וניחא ליה בכפרה אבל בטומאה גרידתא דליכא קרבן ס"ל דאין אדם נאמן על עצמו ור' יהודה אית ליה דבכל גוונא אמרינן אדם נאמן על עצמו, ודחי רבינא פשיטותא דלעולם טעמא משום מיגו ובטומאה ישנה איירי ברייתא וכ"ת א"כ כיון דבטומאה ישנה איכא מיגו וטעמייהו דרבנן משום מיגו אמאי לא מודו לר' יהודה לזה אמר רבינא דמשכחת לה דבטומאה ישנה ליכא מיגו כגון דאמר וכו' ולהכי פליגי רבנן דליכא מיגו ור' יהודה אית ליה דאע"ג דליכא מיגו אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים. ולפום חד מהני פירושי כי פסיק ר"נ הלכה כר' יהודה הוי דנאמן על עצמו יותר ממאה עדים ואפילו מכחיש את העדים דטעמא דר' יהודה אית ליה ספיקא דהוי משום דאדם נאמן על עצמו ואמר רב יוסף דאע"ג דר' יהודה אמר דלענין קרבן נאמן דפשטא דברייתא בקרבן איירי מ"מ לענין טהרות לא אמר דנאמן אלא לענין לאכול טהרות בינו לבין עצמו אבל לפני אחרים לא יאכל אלו הן פירושי רש"י ז"ל. והר"א ז"ל בהשגות סובר כחד מהני פירושי ולפיכך השיג על רבינו ז"ל דהיה לו לפסוק כר' יהודה וגם שיכתוב דלענין טהרות אינו נאמן לגמרי כמו שאמרו בגמרא זו היא כוונת הראב"ד ז"ל ונסתלקו ממנו תלונות הרב בעל כ"מ ז"ל שתמה עליו. אבל לרבינו ז"ל נ"ל דמפרש כפי' התוספות ז"ל דפשיטותא דגמרא הוי דרבנן טעמייהו הוי משום מיגו משום דע"כ רבנן לא איירי אלא בטומאה חדשה ומשום הכי לא מודו לר' יהודה בהא משום דטעמייהו משום מיגו ובטומאה חדשה ליכא מיגו ור' יהודה סבור דמשום דאדם נאמן על עצמו הוא ואפילו בטומאה חדשה דליכא מיגו נאמן וא"כ איפשיטא בעיין דלרבנן טעמא משום מיגו ואי אמרת דרבנן דר"מ הוי ר' יהודה ג"כ ופשט מכאן דטעמיה משום דאדם נאמן על עצמו ודחי רבינא פשיטותא ואמר דנהי דלרבנן טעמא משום מיגו אבל לרבי יהודה אכתי בעיין במקומה דדילמא טעמיה משום מיגו או דילמא משום דאדם נאמן על עצמו ואי רבנן דר"מ הוי ר' יהודה מ"מ הבעיא במקומה עומדת וכ"ת אי טעמא דר' יהודה הוי משום מיגו הא בטומאה חדשה ליכא מיגו לזה אמר רבינא דאיירי בטומאה ישנה וכ"ת אי בטומאה ישנה מ"ט דרבנן דפליגי הא איכא מיגו לזה אמר דטעמייהו דרבנן דלא חשיבי להא מיגו כיון דהם אמרו אכלת בטומאת הגוף והוא אמר לא נטמאתי לא מצי מתרץ דיבוריה ור' יהודה אית ליה דמצי מתרץ דיבוריה ונאמן משום מיגו ומינה דלרבי יהודה ליכא חלוקה שלא יהא נאמן אלא כשיאמר בהדיא לא נטמאתי מעולם דאז ודאי אפילו ר' יהודה מודה דמכחיש לעדים ואתא ר"נ ופסק כר' יהודה ואמר דנאמן משום מיגו ובכל גוונא יכול לתרץ דיבוריה וכאוקימתא דרבינו אלא כשיאמר בהדיא לא נטמאתי מעולם אז אינו נאמן ולכך כתב רבינו ז"ל דהיכא דאמר לא נטמאתי מעולם בהדיא אינו נאמן וזהו שאמר הואיל והכחיש את העדים ואמר לא נטמאתי מעולם וכו' כלומר דאמר הכי בהדיא. אבל הרב בעל כ"מ רצה לומר דמכלל דבריו משמע כן ולי בהדיא אמרו דבכי האי גוונא דוקא קאמר ר' יהודה דאינו נאמן אבל בשום גוונא אחרינא נאמן משום מיגו וא"ת כיון דבעיין לא איפשיטא אמאי פסק רבינו ז"ל דטעמא משום מיגו ואם הכחיש את העדים דחייב קרבן היה לו לפוטרו מקרבן מספק דלא ליתו חולין בעזרה כמו בשאר הבעיות שנשארו בתיקו גבי בן בבל שלא הכיר מקום מקדש וכן טימא עצמו במזיד שפסק רבינו ז"ל דאינו מביא קרבן. וי"ל דכיון דרבנן טעמייהו ודאי משום מיגו לפי פירוש זה ולר' יהודה מספקא לן אי טעמיה משום מיגו או לא אין ספק דר' יהודה מוציא מידי ודאי דרבנן ואית לן לומר דר' יהודה אית ליה טעמא כאוקימתא דרבינא ולא נפיש במחלוקת ור"נ דפסק הלכה כר' יהודה לא פסק אלא היכא דאיכא מיגו דס"ל דטעמיה דר' יהודה משום מיגו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שגגות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה