לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ד
בד"א שנשבע על דבר שאינו ברשותו וכו'. הטור ז"ל בסי' רל"ו הביא לשון רבינו ז"ל בכי ה"ג אבל אם משביעו על דבר שהוא שלו כגון שלא יכנס לביתו וכיוצא בו וכו'. נראה מדברי הטור ז"ל שהבין בדברי רבינו ז"ל שראובן אומר לשמעון אני משביעך שלא תכנס לרשותי וזה ודאי אין לו מובן כלל דאם לא ענה שמעון אמן איך יאסר. ועוד איך כתב שראובן פטור מפני שהוא אנוס הרי ראובן לא נשבע אלא שהשביע לשמעון על כך וכיון שהוא לא נשבע אע"פ שהיה נהנה שמעון מדעתו של ראובן לא היה עובר ראובן. אבל פירוש הדברים שראובן נשבע שלא יהנה שמעון מנכסיו וכ"כ רבינו ז"ל אבל אם נשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו וכו' ושמעון נכנס הוא עושה איסור מפני שגורם לראובן שיעבור על שבועתו ובחלוקה הראשונה שנשבע על דבר שאינו ברשותו אינו מחוייב שמעון לשמוע לראובן אע"פ שהוא משובח אם קיים דברי ראובן ואינו מחוייב בכך כיון ששבועתו של ראובן היתה על דבר שאינו ברשותו אבל היכא שהדבר ברשותו ראוי ומחוייב שמעון שלא לגרום לראובן שיעבור על שבועתו. כנ"ל פירוש דברי רבינו ז"ל ונסתלקה השגת הטור ז"ל ואע"פ שרבינו ז"ל כתב ושמעון חייב לאו חיוב מלקות קאמר אלא הוא נענש בכך:
אבל אם נשבע ראובן שלא יכנס וכו' ושמעון חייב וכו'. אם פירוש חייב הוא מלקות יש תימה על רבינו ז"ל שהרי ריש פ"ה מה' נדרים כתב רבינו ז"ל ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם וכו' ואם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום וא"כ אפי' בנדרים דהוי איסור חפצא ויכול לאסור על חבירו כתב רבינו ז"ל דאינו לוקה שמעון כ"ש בשבועות דהוא איסור גברא ואפי' איסור אין ראוי להיות בו וכמו שהשיג עליו בעל הטורים ז"ל לכך נראה בדוחק ודאי דהאי חייב שכתב רבינו ז"ל אינו רוצה לומר מלקות אלא דשום איסור מדאורייתא איכא ומפני דקאמר בראובן פטור קאמר בשמעון חייב עם היות כי זה דוחק גדול כד מעיינת בפרק זה משכחת חייב בכי ה"ג גבי נשבע להרע לעצמו כו' שכתב שם חייב ואינו לוקה שהרי הוא לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וכן יש כיוצא בזה כמה, וכ"נ שהבין דבריו הרב"י ז"ל עיין בטור. והר"ן ז"ל חלוק על מ"ש רבינו ז"ל בה' נדרים ששמעון אינו לוקה משום שלא הוציא שבועה הוא דלוקה ועיין בב"י ז"ל: