לחם משנה על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה יח
וכן אם תלאן זו בזו וכו'. נראה בודאי שלא היה לו כגירסתנו בגמ' אלא גירסא אחרת היתה לו שם והיא מבוארת. ויש לדקדק היכא דאכל השניה בשגגה והראשונה במזיד אמאי פטור הרי יש כאן זדון באכילת האיסור דמ"ט קרית לה תנאי ולא איסור הרי היא תנאי ואיסור וא"כ הרי יש כאן זדון באכילת האיסור וכ"ת התראת ספק היא דשמא לא יאכל האחרת הא התראת ספק שמה התראה כדפסק רבינו ז"ל. וכן יש לדקדק לעיל במ"ש ושכח תנאי זה בעת שאכל הקטנה ואכל אח"כ את הגדולה דמשמע דאם אכל תחלה את הגדולה במזיד ואח"כ הקטנה בשוגג דפטור ואמאי הא התראת ספק היא והתראת ספק שמה התראה. ונ"ל דע"כ ודאי דהיכא דאכל האיסור תחילה בזדון ואח"כ אכל התנאי בשוגג הוא פטור אפי' למ"ד התראת ספק שמה התראה וראיה לדבר כמו שחלקו בגמ' גבי שתיהן במזיד בין אכליה לתנאיה וכו' כן היה להם לחלק בין חד בשוגג וחד במזיד אלא ודאי דהתם אפי' למ"ד התראת ספק שמה התראה הוא פטור והטעם אפי' למ"ד שמה התראה לא אמר כן אלא כשעבר אח"כ במזיד כמו שאמר לו לא תותיר והותיר ואח"כ לא שרפו במזיד או שאמרו לא תאכל שאם תאכל זו ותאכל האחרת אתה חייב ואכל האחרת במזיד אבל כשאכל האחרת בשוגג ודאי דהוא פטור דמאי איכפת לן דהתרו הרי הוא היה מקבל ההתראה והיה אמת שלא היה בדעתו לאכול ואם שכח ואכלה מה חטא ומה פשע אלא ודאי אין כאן איסור אלא כשעבר אח"כ במזיד או שאכל התנאי ראשונה בשוגג והתרו בו בשעת אכילת האיסור ואמרו לו הרי אתה עברת שכבר אכלת התנאי. ומ"מ קשה לפירוש רבינו ז"ל דמפרש דמזיד בעינן באכילת האיסור היכי מייתי ראיה רב מרי אף אנן נמי תנינא וכו' הא התם לא הוי אלא שוגג באכילת התנאי ומ"מ קאמר דיכול לאכול האחרת במזיד ולדברי רבינו ז"ל אע"פ שיהיה שוגג בתנאי כיון דהוא מזיד באיסור חייב: