לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ד
השאילו שתי פרות וכו'. ה"ה תירץ לקושיא שהקשה דלא אמרינן מתוך שאינו יכול להשבע משלם היכא שעיקר השבועה באה על הספק אע"ג שהגילגול הוא וכו' וכתב שכן תירצו ז"ל משמע דהני מפרשים מוקמי מתניתין דהשואל באינו מאמינו שמתה כדרכה ומש"ה הוקשה להם ברישא דאמאי הוצרך לאוקמי ברישא בשיש עסק שבועה היכא דהשואל אומר איני יודע נימא דנשבע ע"י גילגול ומתוך שאינו יכול לישבע משלם והוצרכו לתרץ דלא אמרינן הכי היכא דעיקר השבועה באה על טענת שמא וא"כ קשה להו מציעתא דאמר השוכר שכורה מתה וזה אומר איני יודע פטור אמאי פטור ישבע ע"י גילגול מיגו דמשתבע דמתה כדרכה דהא ע"כ לדידהו מתניתין לא הוי במאמינו ואין לומר דהם סוברין דאין מגלגלין כשהתובע טוען שמא דהא ה"ה ורבינו משמע שהם סוברים כדעת אלו המפרשים שכתב הה"מ בפ"א מהלכות טוען ודע שמפורש בפ"ק דקידושין דמגלגלין בין בטוען התובע טענת ברי וכו' בין בטוען טענת שמא וכו' ויותר קשה קושיא כעין זו בדברי הרב נמוקי יוסף דמוקי מתניתין במאמינו ואח"כ כתב דמסיפא דמתניתין דאמר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו משמע דכשהגלגול הוא טענת שמא דאין אומרים מתוך שאינו יכול להשבע משלם דאל"כ אמאי יחלוקו מיגו דמשתבע דמתה כדרכה לישתבע על הגילגול ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ומאי קושיא והא איהו גופא מוקי מתניתין לעיל במאמינו וצ"ע לתרץ כל זה, ומה שתירץ הרב"י דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם בשבועה הבאה ע"י גילגול כ"כ הרא"ש וכתבו הטור ז"ל בהלכות טוען סימן ע"ה והרב הנמוקי דחה סברא זו מההיא דשני עבדים אחד גדול ואחד קטן ואמרינן בגמרא דזכה הלוקח בגדול היכא דהמוכר אומר איני יודע דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ושבועה בעבדים ליתא אלא ע"י גילגול. וראיתי לטור בח"מ סימן רכ"ד שכתב בהא דשני עבדים ואם יש עסק שבועה ביניהם כגון שתובע שני עבדים בכסותם ומודה על האחד ונראה דיצא לו כן מהא דאמר ר"נ הכא שיש עסק שבועה ביניהם ומוקי מתניתין דהכא בשתי פרות מש"ה מוקי ההיא דהתם בשני עבדים וכ"כ שם הרב"י ותמיה לי טובא דבשלמא הכא צריך לאוקומי בשני פרות משום דאם היא פרה אחת כשזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה דאם היא שכורה אינו חייב לו כלל אבל הכא כשהמוכר אומר איני יודע אם הגדול או הקטן בכסותו הא ע"כ מודה בכסותו של קטן וא"כ הרי הודה לו במקצת ויש עסק שבועה וחייב ולא צריך לאוקומי אלא כדמשמע פשטא דמתניתין שהלוקח תובע הגדול והמוכר אומר איני יודע אם הגדול או קטן והוא דבר ברור בעיני ודו"ק: