אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

השואל פרה מחבירו וכו'. בפרק השואל הקשה הרב נמוקי יוסף ז"ל על מה שהקשו בגמרא ממתניתין דהשואל את הפרה שאלה חצי היום וכו' ביום שהיתה שאולה וכו' והלה אומר איני יודע וכו' שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב וכו' דמאי קושיא הא הוי כאיני יודע אם פרעתיך שחייב דהא זה אינו יודע אם מתה אחר זמן השאלה או קודם ותירץ שני תירוצים, האחד דלא פריך אלא מסיפא דשאל אחת ושכר אחת, השני דמרישא פריך אלא משום דמתניתין דקאמרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום בכל גוונא משמע אפילו ששכרה החצי היום הראשון והחצי השני שאל ואז הוי כאיני יודע אם הלויתני דכיון דאם מתה בזמן השכירות לא לוה מעולם דמעולם [לא] נעשה שואל עליה ואם מתה אח"כ נעשה שואל משום הכי פריך בגמרא. וכתב דאלו השני תירוצים לפום רבינו שפסק דלא כרב פפא בפ"ג מהלכות גניבה גבי פרה שאולה דהנכסים נתחייבו משעת משיכה לענין האונסין, ולא ידעתי איך אפשר לתרץ כן לדעת רבינו ז"ל דאם התירוץ הראשון אי אפשר לאומרו משום דלפום ההוא תירוצא ברישא דשאלה חצי היום ושכרה חצי היום אפילו שהיתה פרה אחת לבד והוא אומר איני יודע חייב דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך ואע"ג דבגמרא מוקי ליה בשתי פרות צ"ל דלא מוקי רישא בשתי פרות אלא משום דסיפא מוקי נמי הכי וכי היכי דליהוי מתניתין בחד גוונא אבל אין ה"נ דרישא בחדא פרה מיתוקמא אע"פ שזה דחוק ע"כ צ"ל כן לההוא תירוצא וכיון שכן איך כתב רבינו ז"ל דפרה אחת היכא דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום דכשאמר איני יודע דפטור ואם התירוץ השני ג"כ אי אפשר לאומרו לדעתו משום דלפום ההוא תירוצא היכא דשאלה בחצי היום הראשון ושכרה בחצי היום האחר חייב כשאמר איני יודע דהוי כאילו אומר איני יודע אם החזרתי לך ורבינו ז"ל כתב סתמא ולא עוד אלא שכתב שאלה חצי יום ושכרה חצי יום דמשמע דהשאלה היתה ראשונה ומ"מ כתב דכשאמר איני יודע פטור א"כ הוא דבר תימה דהיה לו לפרש דהיכא דהשאלה היתה ראשונה הוא חייב והגמ' מקשה משום דמתניתין סתמא מיתניא ומשמע דאפילו שהיתה השאלה לבסוף וכ"ש שנאמר בדברי רבינו ז"ל דדבריו הם סתומים ומשמע אפילו השאלה ראשונה דהלשון מוכיח כן שכתב שאלה היום וכו' ואע"פ שאח"כ כתב שאלה למחר ושכרה היום דמשמע דהשכירות היתה ראשונה מ"מ בחלוקה קמייתא כתב שאלה חצי היום ושכרה חצי היום א"כ ודאי אי אפשר לומר דרבינו ז"ל סובר שום אחד מאלו התירוצים ולא ידעתי איך תירץ הרב נמוקי יוסף ז"ל הקושיא לדעתו ועדיין צ"ע:

לא היתה שם ראיה ישבע השומר על השכורה שמתה וכו'. במתניתין לא הזכיר שבועה בשום אחד מאלו החלוקות ונראה ודאי שהם שבועות היסת דאין לומר דהיינו שבועה ע"י גלגול דנשבע שמתה כדרכה וע"י גלגול נשבע על השכורה שמתה וכו' דהא לקמיה קאמר זה אומר שאולה וזה אומר שכורה וכו' ישבע השוכר על השכורה שמתה וכו' ויגלגל ומשמע דעד השתא לאו בגלגול קא עסיק וכ"כ הרב"י ז"ל דהני הוו שבועות היסת ותימה דכיון דזה אומר איני יודע וזה טוען ברי על השכורה שמתה אפילו שבועת היסת אינו צריך דהא כתב רבינו ז"ל בפ"א מהלכות טוען דאין נשבעין היסת על טענת ספק אפילו שזה טוען הלויתיך וכמדומה לי שלא פרעתני והאחר טוען שאינו חייב שפטור אף משבועת היסת וא"כ אמאי חייב כאן שבועת היסת ואולי י"ל שמא דהכא עדיף משום דלא היה לו לידע אם מתה בשעת שאלה כיון שמתה בבית המשאיל אבל התם היה לו לידע אם פרעו ושמא שלו גרוע הוא וחילוק זה נזכר בדברי התוספות ז"ל בפרק השואל ועדיין צ"ע:

זה אומר שאולה וזה אומר שכורה וכו'. אע"ג דבגמרא לא אוקמוה הכי אלא לרב הונא ורב יהודה דאית להו חייב היינו משום דלא איצטריך לאוקמי הכי לר"נ ור"י כיון דאוקימנא מתניתין שיש עסק שבועה ביניהם כדכתב רש"י ז"ל אבל מ"מ הדין דין אמת אפילו לר"נ ורבי יוחנן דודאי ישבע ע"י גילגול אבל ודאי דמאי דפריך גמרא בפרק השואל ואמאי מה שטענו לא הודה לו לא הוי לר"י ור"נ וכדכתב רש"י ז"ל ולא כמ"ש הרב"י דרבינו פליג ארש"י ז"ל וס"ל דקושיא הוי אליבא דכולהו דודאי קושיא זו לא הוי לר"נ ור"י דמוקמי מתניתין בשיש עסק שבועה ביניהם:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה