לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ו
שקנין פירות אינו כקנין הגוף וכו'. בסוף פרק השולח הביאו מחלוקת ר"י וריש לקיש גבי בכורים ופריך ריש לקיש לר"י מבעל שהביא בכורי אשתו ומתה בדרך מביא וקורא מתה אין לא מתה לא ותירץ ר"י דלרבותא נקט מתה משום דר' יוסי בר חנינא וכו' והשתא קשה על רבינו ז"ל דפסק כר"ל למה בהלכות בכורים פ"ב כתב אע"פ שמתה אשתו דהוא כר"י וי"ל דהתוס' ז"ל הקשו שם דמאי פריך ר"ל הא ע"כ תנא דלביתך פליג ואית ליה אע"פ שלא מתה ותירצו דר"ל מוקי הך ברייתא במתה ורבינו ז"ל נראה לו דאין לומר כן דר"ל הוה מוקי לה בהא דדוחק הוא אלא במאי דפריך ר"ל הוא בשלמא לדידי כולהו תנאי אתו כוותי אלא לדידך האי תנא במתה הוי דלא כוותיך ולימא סברתך תנאי אבל לעולם דתנא דלביתך אית ליה בין מתה בין לא מתה ורבינו ז"ל פסק כתנא דלביתך ומ"מ קשה קצת למה כתב אע"פ שמתה דלא הוזכרה הך סברא דמתה הוי רבותא טפי אלא לר"י דלא קי"ל כוותיה אבל לריש לקיש אדרבה רבותא בלא מתה והיה לו לומר איפכא אע"פ שלא מתה מ"מ אין קפידא בזה כל כך כיון דלענין הדין לא נפקא לן מידי. תו איכא לאקשויי על רבינו ז"ל דיפול עליו הקושיא שהקשו התוס' בפרק השולח דלא משכחת מביא ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ולא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלדידיה ליכא לתרוצי מה שתירצו התוספות ובהלכות זכייה ומתנה הארכתי בזה: