לחם משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ז
שאלו לעדור בו פרדסים כו'. בגירסת ספרי קצת רבינו כתיב פרדסים הרבה שלו ונראה דכתב כן משום שנתכוון למ"ש ה"ה דאם אמר לו פרדסים סתם הוי שנים אבל שאני הכא דאמר פרדסיי והוא מכנה אותם לעצמו ומשום הכי משמע כל הפרדסים שלו וסובר כן רבינו כדי לתרץ קושיית התוס' שכתבו שם בס"פ השואל האמרינן פרק המוכר את הבית דארעתא תרתי משמע ועם זה יתורץ הקושיא ושוב ליכא לאקשויי ממאי דהקשו שם התוס' מהא דאמרינן התם בסוף הפרק דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי שאני התם דלא אמר דקליי שכינה אותם לעצמו דאילו אמר דקליי ה"נ ולפ"ז גבי מכירה אם אמר שדותי ודאי דכל השדות בכלל וכן כתב ה"ה פכ"א מהלכות מכירה ומסייע לזה גירסת ההלכות שגורס פרדסאי וכן מבואר כל זה בדברי הר"ן הביאו הרב"י בסימן רי"ח וכתב שם וא"ת מה הפרש יש בין פרדסאי לארעתא דבי חייא דפרדסאי מכנה להו בשמא דנפשיה והתם מכנה להו בשמא דחייא ותירץ דכל שהקדים תחילה הקרקעות אמרי מיעוט ארעתא תרתי דמה שהוא אומר אחר כן של פלוני אינו אלא כדי לברר מאיזה קרקעות הוא אומר וה"ה לאומר ארעתא שלי וכו' וכדברים אלו כתב ה"ה ז"ל בפכ"א מהלכות מכירה דאם אמר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל אלא אמרינן מיעוט שדות תרתי א"כ נמצא לפ"ז דרבינו ז"ל סובר חילוק זה לפי דעת ה"ה ז"ל דהיכא דאמר שדות שלי תרתי משמע דמי שמחלק בין פרדסיי לפרדסים שלי צריך שיאמר פרדסיי לתרץ ההיא דבי חייא וקשה דבפי"א מהלכות זכייה כתב רבינו ז"ל שכיב מרע שאמר מטלטלין שיש לי לפלוני נוטל כלי תשמישו ואמאי הא הוי כשדות שלי ולא הוי אלא תרי. ודוחק לומר ולחלק בין אומר שיש לי לאומר שלי דכיון שהוסיף שיש ריבה דלא משמע כן מדברי ה"ה והר"ן ז"ל אלא שיזכור הכנוי באותה המלה עצמה כגון שדותי ופרדסי. ועוד שבלשון ה"ה ז"ל הוזכרו דברי רבינו ז"ל שם בהלכות זכייה וכתוב שם מטלטלין שלי. וע"ק הדבר לומר ברבינו ז"ל במ"ש בפכ"א ואם אמר לו כל נכסי אפילו עבדים ובתים דהאי כל נכסי לא הוי היו"ד כנוי לו כנכסי בלשון תרגום אלא דלפי פירוש ה"ה ע"כ צריך לפרש כן דאל"כ למה לי כל אפילו נכסי סגי כיון שהיו"ד הוי כנוי לו אלא ודאי צריך אתה לומר דקרינן נכסי כלישנא דגמרא ואין היו"ד כנוי לעצמו ואין לך דוחק גדול מזה דמי סניא ליה לרבינו ז"ל לומר כל נכסים כמו שהתחיל בתחילת דבריו אמר לו נכסים. לכך נ"ל לומר דאין כוונת רבינו ז"ל לחלק בין פרדסיי לפרדסים אלא כחילוק אחר שחילקו שם התוס' ז"ל בהמוכר את הבית דשאני נותן דבעין יפה הוא נותן וכן שואל אמרו בפרק השואל דמסתמא משאיל לו כל צורכו ולהכי בהלכות זכייה וכאן בהלכות שאלה כתב רבינו דאע"ג דלא הזכיר כל כיון דהזכיר לשון רבים כולם במשמע דנותן בעין יפה הוא נותן וכן משאיל משאיל כל צרכו אבל בהלכות מכירה בעינן שיאמר כל בהדיא ואי לא בין שיאמר שדותי או שדות תרתי משמע וזהו דלא כה"ה ז"ל ובאו דברי רבינו ז"ל על נכון. ומ"מ דברי ה"ה ז"ל צריכים לי עיון והגירסא שיש בקצת הספרים בדברי רבינו ז"ל שאלו לעדור בו פרדסים וכו' ואין כתוב שם הרבה שלו מוכחת בהדיא כמ"ש אבל הנוסחא האחרת מוכחת קצת כדברי ה"ה ז"ל וצ"ע:
ואפילו נשחת כל הברזל וכו'. בגמרא אמרינן ומהדר ליה קתיה וגבי שואל אדם כלי בטובו אמרו ג"כ בגמרא ומהדר ליה קתיה וכתב הרב הנמוקי ז"ל דדקדק הר"ן ז"ל מדלא קאמר מהדר ליה תבריה משמע דאם נשבר יכול לתקנו והוא דחה דבריו דדילמא לרבותא נקטיה דלא מיבעיא תבריה דמהדר ליה דהא לאו בטובתו הוא כלל אלא אפילו קתא דעדיין בטובתו הוא בברזל אחר כמו בזה אפ"ה מהדר ליה ע"כ. וא"כ קשה מהדר ליה קתיה דאמרינן גבי קרדום דפרדס מאי אמרת ביה אי לרבותא וה"ה דמהדר תבריה קשה דמאי שנא מהאי דאושלן גרגותא דהיכא דלא אמר האי אמרינן דאי נפלה בני לה הכא נמי כה"ג כיון דלא אמר האי קורדום אמאי אינו יכול לתקנו ובכי האי גוונא הקשה הרב הנמוקי שם מחלוקה קמא דגרגותא להר"ן ז"ל ותיקשי ליה מחלוקה בתרא כדכתיבנא אבל באמת על דברי הרב הנמוקי ז"ל אין כאן קושיא דתירוצו נראה דנתייסד על פי' רש"י ז"ל דאמר דבטובו קאי לכלי ומש"ה הוה אמינא דכיון דאמר בטובו ועדיין קתיה בטובתיה הוא דלא להדר ליה קתיה אבל הכא דלא אמר בטובו ודאי דמפרשינן קתיה דוקא מהדר ולא תבריה דלא שייך כאן לומר לרבותא נקטיה אבל לפירוש הרי"ף ורבינו ז"ל קשה. וקשה עוד מזאת דהרב הנמוקי ז"ל נראה דרוצה ליישב כן בדברי הרי"ף ז"ל דאמר שם דמ"ש הרי"ף ז"ל נשחת הברזל לאו דוקא ולפי פירושו לא שייך האי לרבותא נקטיה דלפי פירושו לא קאי בטובתו אכלי ואע"פ שיש לך ליישב בדוחק לרבותא נקטיה לסברת הרי"ף ז"ל עדיין קשה לך גבי קרדום ששאל לעדור פרדסים דאמר התם ומהדר ליה קתיה מאי אמרת כדכתיבנא ולא נעלם ממני מה שיש לדחות ולתקן זה ומ"מ צ"ע: