לחם משנה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ח
כל חטאת שנאבדה ונמצאת קודם כפרה אע"פ שנמצאת בעלת מום או שנמצאת אחר שעברה שנתה אינה מתה אלא תרעה עד שיפול בה מום וכו'. בריש פ"ד דתמורה אמרו במשנה ושעברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעל מום אפילו משכפרו הבעלים תמות ואינה עושה תמורה. ופירש"י ז"ל שם דמתניתין היא אפילו נמצאת קודם כפרה לכ"ע ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי גבי מפריש חטאתו ואבדה שאם נמצאת קודם כפרה תרעה מודו הכא דתמות משום דאיכא תרתי לריעותא דהיא בעלת מום והתוס' כתבו בהפך דאדרבא ריבוי הריעותות מביאות לידי רעיה ומתני' לרבנן לא הוי אלא בנמצאת לאחר כפרה והא דנקט בעלת מום לרבותא נקטיה דאפי' בעלת מום דאיכא תרתי לריעותא והיה אפשר לומר דתרעה קמ"ל דאפילו הכי תמות כיון שנמצאת אחר כפרה אבל קודם כפרה בכל גוונא תרעה לרבנן. ודעת רבינו כפירוש התוס' ז"ל שכתב למטה נמצאת אחר כפרה אע"פ שנמצאת בעלת מום או עברה שנתה הואיל והיתה אבודה וכו' וזהו כדעת התוס' והודיענו דאע"ג דאיכא ריבוי ריעותות מ"מ תמות כיון שהיה אחר כפרה וכאן קודם כפרה כתב שתרעה כשנמצאת בעלת מום הפך מדברי רש"י ז"ל דסובר דאפי' לרבנן כיון דאיכא ריבוי ריעותות תמות אלא שקשה לשון רבינו ז"ל שכתב כאן אע"פ שנמצאת בעלת מום דכיון דהוא סובר דריבוי ריעותות גורם לרעיה כדפירשו התוס' ז"ל וכמו שגלה דעתו למטה אע"פ שנמצאת כו' לא היה לו לכתוב כאן אע"פ שנמצאת וכו' דמשמע דריבוי ריעותות גורם למיתה ונמצא דלשון אע"פ האמור בתחלה ולשון אע"פ האמור בסוף סותרים זה את זה לכך נראה להגיה לשון רבינו ז"ל כמו שהגיהו הרב בעל כ"מ ז"ל אבל מ"מ מה שהביא פירש"י ז"ל על רבינו ז"ל אינו נאות דאין דעתו אלא לפרש כפירוש התוס' ז"ל כמו שכתבנו: