לחם משנה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ו
הפריש מעוברת וילדה כו'. קשה דבפ' כיצד מערימין (דף כ"ה) א"ר יוחנן כן ואיתותב שם מברייתא דהאומר לשפחתו ואמרו שם תיובתא דר"י תיובתא וא"כ איך פסק כן רבינו ז"ל. וי"ל משום דבתר הכי אמרו אם שיירו משוייר תנאי ורבנן כר"י דאם שיירו משוייר ור' יוסי סבר אינו משוייר ורבינו ז"ל פסק כרבנן והשתא ליכא תיובתא מההיא ברייתא דברייתא אתיא כר"י ור"י כרבנן גם דבתר הכי אמר דכ"ע שיירו משוייר כר"י ואע"ג דבדרך דחיה איתמר מ"מ כפי סברת המקשה ר"י כרבנן ופסק רבינו ז"ל כן אבל ק"ק דשם אמרו דאי אמרינן שיירו משוייר איך אמרינן במתני' היא שלמים וולדה עולה הרי זו ולד שלמים הרי זו שלמים מבעי ליה ותירצו דכן צ"ל ואמר רב לתנא תני הרי זו שלמים וא"כ כיון דרבינו ז"ל פסק כר"י דאם שיירו משוייר איך כתב בהלכות מעשה הקרבנות היא שלמים וולדה עולה וכו' הרי ולדה שלמים היה לו לומר הרי זו שלמים ואולי רבינו ז"ל לא דקדק אלא נקט לשון המשנה ועוד י"ל דרבינו ז"ל פוסק אם שיירו אינו משוייר ומ"מ פסק כר"י גבי מפריש חטאת מעוברת מטעמא דמתכפר בשבח הקדש דאמרו שם מתקיף לה רבא ממאי דטעמא דר"י אם שיירו משוייר דילמא היינו טעמא דר"י דאדם מתכפר בשבח הקדש והקשו בתוס' ז"ל דהכא משמע דלית ליה לר"י אדם מתכפר בשבח הקדש ובפ' בתרא דכריתות אית ליה לר"י הכי ותירצו דיש לחלק בין שבח הקדש דתודה לשבח הקדש דחטאת. ורבינו ז"ל נראה דאינו מחלק בכך אלא דסובר דר"י אין הכי נמי דאית ליה הכי אלא מאי דאיתותב ר"י ולא אהדר כלל הוא בטעמא ולא בדינא דדינא קושטא הוי משום דאדם מתכפר בשבח הקדש אלא בטעמא דהיה אומר דאם שיירו משוייר בהא איתותב ולהכי לא אהדר ליה כלל: