אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עדות· רבי אברהם די בוטון

פרק ו · הלכה ח

הלכה ו

מותר לכתוב הקיום בשטר וכו'. רבינו סובר כדברי הרי"ף ז"ל דגורס בפרק הכותב ובפרק כל הגט דליתא לרב פפי ולא חיישינן בשום מקום למיחזי כשיקרא ודלא כהרא"ש והטור דגרסי וליתא לחוד דר"ל ליתא לקושיא אבל דרב פפי קושטא דבקיום שטרות חיישינן למיחזי כשיקרא ומ"ש הרב המגיד בפרק כ"ג מהלכות מלוה לתרץ הקושיא דאמאי הוצרך לומר במשנה דאין כותבין שטר למלוה בלא לוה דפשיטא וכתב שם ולי נראה שכך פירושו וכו' וסוף דבריו ולפי שבשעת כתיבה הוא שקר ויש לחוש אולי מערים הוא ע"כ אין כוונתו דחיישינן למיחזי כשיקרא דאפילו להרא"ש ז"ל לא חייש למיחזי כשיקרא אלא במעשה ב"ד דוקא ולא בשאר שטרות וא"כ אין מקום לה"ה לא לפי פירוש הרי"ף ולא לפי פירוש הרא"ש ז"ל אלא כוונתו מה שאמר בסוף ויש לחוש אולי מערים הוא י"ל אולי אומר לעדים שיכתבו כן ואולי יפול השטר וימצא אותו ויגבה מהלוה או יעשה ערמה אחרת כיוצא בזה לקרוע אותו מידם אבל הרב"י בח"מ סימן ל"ט הבין דברי ה"ה דחייש למיחזי כשיקרא והקשה לו מפירוש הרי"ף ז"ל דלא חייש למיחזי כשיקרא והתימה עליו שהיה לו להקשות דלא אתי לא כפירוש הרי"ף ולא כפירוש הרא"ש ז"ל וכמו שכתבתי וכן מה שהליץ בעדו דשאני בההיא דה"ה דבשעה שנחתם מיחזי כשיקרא ולכך חיישינן אי אפשר לומר כן דבפ' הכותב (דף פ"ה.) גבי ההיא אתתא דכותבין וחותמין לה קודם שנשבעה שכבר נשבעה ומשעה שנחתם מיחזי כשיקרא ומ"מ אמרו שם דלא חיישינן ודמו שם הא לההיא דרב נחמן דמצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר וכן לההיא דרב אשי דשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו משמע דאין לחלק בחילוק שחילק לכך נראה לי עיקר כמו שכתבתי:

ואין הדיינים צריכים לקרות וכו'. כתב הרב כ"מ וכתב הר"ן ז"ל כדי שלא יהו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידים בפניהם אבל הרשב"א מכשיר בעדי קיום וכו'. איני מבין הלשון אבל דמה ענין מ"ש לעיל לההיא דהרשב"א לא קאמר אלא שעדי קיום יכולים להיות קרובים לדייני קיום אבל אינם יכולים להיות לא ללוה ולא למלוה וזהו שכתב הר"ן בפ' שני דייני גזירות דלכך צריך לראות המלוה והלוה כדי שלא יהו קרובים להם לא הדייני קיום ולא עדי הקיום:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה