לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ד
לפיכך אם תפס העבד כדי דמיו לרבו וכו'. הטור ז"ל כתב בסי' רס"ז דכי אמרינן יצא לחירות היינו דאם ברח מן העכו"ם אינו יכול להשתעבד בו עוד ואם אינו יכול לברוח קונסין את האדון לפדותו עד עשרה בדמיו וכתב דבכל הני דאסקינן בתיקו אם יצא לחירות או לא לא איפשיטא ולקולא דאיסורא דרבנן הוא ולא יצא וקשה דנהי דלענין לקנוס האדון אין קונסין אותו על הספק אבל אם ברח מן העכו"ם לא יהא רשאי להשתעבד בו עוד דכיון דהוא מוחזק בעצמו והוא תפוס בגופו והוי ספיקא אם יצא לחירות או לא אין להשתעבד בו על הספק וכן כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין בשם הרמב"ן ז"ל דכל הני שמועות דעבד כנעני אע"ג דיציאה דשן ועין וראשי איברים קנסא הוא ובעינן מומחין מ"מ כיון דקי"ל בקנסא דאי תפס לא מפקינן מיניה הרי העבד הוא תפוס בעצמו מ"מ כיון דקי"ל בקנסא דאי תפס לא מפקינן מיניה הרי העבד הוא תפוס בעצמו ולא יהבינן ליה רשותא לאשתעבודי ביה עוד וכן כתב הרב בעל כ"מ לעיל בסוף פ"ה שהוא דעת רבינו ז"ל מיהו להטור לא קשה כיון שהוא כבר כתב שהוא איסורא דרבנן כלומר כיון דהוא דבר קל דרבנן אין לחייב את האדון מספק ודוקא בקנסא דמן התורה יצא לחירות אלא מפני שאין לנו סמוכים לכך לא דיינינן ליה אז מועיל תפיסה אבל הכא לא דהוי איסורא דרבנן. אבל לרבינו ז"ל שכתב לקמן לפיכך אם תפס העבד כדי דמיו לרבו כדי שיצא בהם לחירות וכו' אין מוציאין מידו א"כ כשברח מן העכו"ם נמי אינו יכול להשתעבד בו עוד לדעת רבינו אלא שיש לומר דאין הכי נמי דלדעתו ז"ל כן הוא אלא דגבי בן בבל שנשא בא"י שכתב שם רבינו ז"ל הרי זה ספק אם הוא כמי שמכרה אותם לחו"ל וכו' כיון דהוי ספיקא לפי זה ודאי דיצא לחירות ולא ישתעבד בו הלוקח וכיון שכן לא היה לו לרבינו לכתוב שם הרי זה ספק ולסתום הדברים: