לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ב
לוה על עבדו מן העכו"ם וכו'. בפרק השולח אמרו בתירוצא בתרא על קושיא מעבד לשדה ואיבעית אימא בשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו ולפירוש רש"י ז"ל הוי דבין עבדו בין שדה איירי דמטא זימניה וגבי שדה פטורה מן המעשר משום דלא משכנו וגבי עבד קנסו אע"פ שלא משכנו ובתוספות פירשו דבעבד איירי בדמטא זימניה ושדה דלא מטא זימניה וגבי עבד אשמעינן דאע"ג דלא משכנו וכו' ולהני פירושי משמע לההיא תירוצא בתרא היכא דלא מטא זימניה לא אמרינן גבי עבד דקנסו דלא אשכחן דקנסו להנהו פירושי אלא דמטא זימניה לחוד אבל אי לא מטא זימניה לא וא"כ פליגי אתירוצא דאמרו אידי ואידי דלא מטא הא לגופא הא לפירא דלהאי תירוצא אפילו לגופא לא קנסו כיון דלא מטא וא"כ קשה על רבינו ז"ל דהיה לו לפסוק כלישנא בתרא דהוא עיקר ולא כלישנא מציעתא ונראה דרבינו ז"ל סובר דלא פליגי תירוצא בתרא אקמא לענין דינא אלא דבעי לתרוצי אידי ואידי בגופא דדחיקא ליה לאוקמי חדא בפירא וחדא בגופא ואני תמה על הכ"מ ז"ל במה שהקשה דאמאי לא כתב רבינו ז"ל לישנא בתרא הא כיון דכתב דאע"ג דלא מטא זימניה יצא לחירות כ"ש היכא דמטא ולא משכנו ואי קשיא הא הוה קשיא דמשמע דלא הוי דינא הכי דלישנא בתרא פליג עליה כדכתיבנא אלא שכבר מתורץ במה שכתבתי ומ"ש הבעל כ"מ דקאי אתירוצא דאידי ואידי דלא מטא קשה טובא דאי איירי אידי ואידי בלא מטא זימניה ואידי ואידי לגופא והוצרך לתת טעם לשדה ולכך אמר דלא משכנו מה צריך טעם לשדה הא כיון דלא מטא הוי של עכו"ם ולכך פטורה ואין צריך טעם אלא לעבד ועוד דלשון ולא משכנו משמע דהיה יכול למשכנו דהא מטא זימניה דאל"כ איך היה יכול למשכנו ואם כוונת הרב בעל כ"מ ז"ל לומר דאידי ואידי לגופא ואידי ואידי דמטא זימניה והשתא הוי טעמא לשדה היינו פי' רש"י ז"ל ומה חידש לנו הרב ז"ל באומרו שרבינו ז"ל מפרש דשינויא קאי להא לגופא והא לפירא: