לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ט
אלא שיהיה עומד וכו'. לא ידענא מה הוקשה למהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת משפטים דמזוזה דקרא אין לה מובן כלל שהרי כשרה ברציעה. ועוד הקשה דאמאי אינה כשרה ברציעה אי משום דכתיב ונתת באזנו ובדלת נימא דקרא דאל המזוזה גלי דאפילו מזוזה מהני דהכי אמרינן גבי שאור וחמץ והכי משמע מדברי ר"ש בפ"ק דקידושין דהזכיר בדבריו מה נשתנו דלת ומזוזה ומדהזכיר ר"ש גם כן מזוזה משמע דשניהם שוים, דכל אלו הקושיות הם מפורשות בדברי רבינו ז"ל דתרי מילי איכא חדא בהעמדה שעומד האדון והשנית ברציעה ולענין העמדה ודאי דמזוזה ודלת שוים שיכול האדון לעמוד בין אצל הדלת או אצל המזוזה והיינו קרא דכתיב בואלה המשפטים והגישו אדוניו וכו' דהיינו העמדה כדכתיב והגישו וזהו שהזכיר שם הכתוב מזוזה לענין העמדת האדון. ומ"ש בפרשת ראה ונתת באזנו ובדלת איירי לענין רציעה כי היכי דלא נטעה דליהוי רציעה כהעמדה וכי היכי דגבי העמדה דלת ומזוזה שוים הכי נמי גבי רציעה לכך הוצרך קרא לומר דרציעה בדלת דוקא. ומ"ש ר"ש מה נשתנו דלת ומזוזה הוא משום דמזוזה הוזכרה גבי העמדה אע"פ שלא הוזכרה גבי רציעה וכל זה מדוקדק וברור בדברי רבינו ז"ל שכתב אלא שיהיה עומד בין אצל מזוזה ועם דבריו אלו נסתלקו קושיית הרב הנזכר כדכתיבנא: