לחם משנה על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ה
וחבל בו פטור שהרי נאסר בשפחה וכו'. קשה טובא דבריש פרק המניח גבי פלוגתא דרב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה ורב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה הקשו לרב יהודה דאמר לא עביד איניש דינא לנפשיה מהברייתא דקאמרה מנין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת חבל בו ועשה בו חבורה פטור משמע דעביד איניש דינא לנפשיה ותירץ רב נחמן בר יצחק אליבא דרב יהודה דברייתא איירי בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית דעד האידנא היתרא והשתא איסורא כלומר והאי דינא לאו לנפשיה הוא דהוי מילתא דאיסורא ורשאי להלקותו ולהפרישו מאיסורא וא"כ קשה כיון דרבינו ז"ל פסק בהלכות סנהדרין פ"ב כרב נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה למה כתב כאן טעמא משום דנאסר בשפחה הוא פטור דמשמע משום דהוי מילתא דאיסורא בלאו הכי אפילו לא מסר לו רבו שפחה כנענית פטור משום דעביד איניש דינא לנפשיה. וי"ל דרבינו ז"ל מפרש דכי פריך בפרק המניח לכולהו פריך אפילו לרב נחמן דאמר דעביד איניש דינא לנפשיה דאפילו רב נחמן לא קאמר דעביד איניש דינא לנפשיה אלא בדבר שחבירו עושה לו הפסד דהכי דייק ואמר לנפשיה משמע לצורכו כדי שלא יעשה לו הפסד ועל דא פליג רב יהודה דכיון דהיה יכול לבא לב"ד ואין לו הפסד בכך לא עביד איניש דינא לנפשיה אבל בדבר דאין לו הפסד כמו הכא בנרצע דאין לו לרבו הפסד שאינו רוצה לצאת אדרבא הוא מרויח שירצה לעובדו עוד אפילו רב נחמן מודה דאינו יכול להכותו כיון דאינו עושה לו הפסד ואע"פ שיכול להוציאו בע"כ מ"מ להכותו מיהא אינו יכול כיון דלא בא לו הפסד בשביל כך אדרבה בא לו ריוח וא"כ הוי תיובתא מהברייתא אפילו לרב נחמן ותירצו דבא לו הפסד כגון שהוא עבדא גנבא ור"נ בר יצחק תירץ דהוי מילתא דאיסורא שנאסר בשפחה ומשום הכי עביד איניש דיניה אבל אם לא היה נאסר בשפחה אפילו רב נחמן מודה דלא עביד איניש דינא כיון דאינו בא לו הפסד כדפרישית כן נראה לי לתרץ דברי רבינו ז"ל: