אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון

פרק יז · הלכה ב

הלכה א

אמדוהו שיכול לקבל וכו'. זה דבר נכון ופשוט דאין להלקותו יותר ממה שיכול לסבול דשמא ימות בשביל כך:

אמדוהו לקבל הארבעים וכו'. שם במשנה אמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת ואמרו אין יכול לקבל ארבעים פטור כו' ובגמ' הקשו לקה אין לא לקה לא ורמינהי אמדוהו לקבל ארבעים וכו' לא קשיא הא דאמדוהו ליומיה הא דאמדוהו למחר וליומא אחרא ע"כ ומפרש רבינו ברייתא דקאמרה אפילו לא לקה פטור היינו שאמדוהו שילקה היום י"ב ולמחר אמרו אינו יכול לקבל ומשום הכי אפילו לא לקה פטור כיון דכבר אמדו ביום שלפניו חשבינן ליה לאותו אומד כאילו כבר לקה ומתני' איירי דאמדוהו שילקה למחר י"ב ולא לקה עד ליומא אחרא שבשעת האומד לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן ומש"ה דוקא לקה פטור אבל לא לקה חשבינן ליה לאותו אומד כמאן דליתיה ולכאורה משמע מדבריו דהיכא דאמדוהו שילקה היום י"ב ובו ביום קודם שילקה אמדוהו אומד אחר שיכול לסבול י"ח דבתר אומד בתרא אזלינן כיון שלא לקה והיה באותו יום וכן מבואר בדבריו במ"ש אמדוהו שילקה היום ואחר שלקה כו' נראה דאם לא לקה ילקה י"ח וכן משמע במ"ש אמדוהו היום שילקה י"ב ולא לקה עד למחר משמע דאם אמדוהו באותו היום קודם שילקה חייב דאל"כ היה לו לאשמועינן באותו היום קודם שלקה וכל שכן למחר ותימה דאם כן למה דחקו עצמם בגמ' להעמיד משנתנו בדאמדוהו למחר וליומא אחרא היה ראוי להם להעמידם בדאמדוהו ליומיה דומיא דברייתא ואידי ואידי בחד גוונא אלא שבמשנה אמדוהו אומד אחר בו ביום עצמו ומשום הכי קאמר דאם לקה פטור אבל כשאמדוהו באותו יום קודם שילקה חייב וברייתא בדאמדוהו אומד אחד והלקוהו למחר כדאוקימנא לה השתא. לכך נראה לומר דרבינו סבור דאפילו באותו היום כיון שאמדוהו פעם אחת פטור והוי כאמדוהו פעם שניה למחר ומ"ש רבינו ואחר שלקה גבי אמדוהו לקבל ארבעים וכן גבי אמדוהו לקבל י"ב מילתא פסיקתא קאמר דאחר שלקה בכל אופן פטור בין שאמדוהו לאותו היום בין שאמדוהו למחר ולא לקה עד יום שלישי דאז ודאי אם לא לקה חייב כמו שיתבאר בסמוך אבל כשאמדוהו לאותו היום וחזרו ואמדוהו באותו היום עצמו אפי' לא לקה פטור. ומ"ש רבינו אמדוהו היום שילקה י"ב ולא הלקוהו עד למחר אורחא דמילתא נקט דאין דרך לחזור ולאומדו באותו היום עצמו כיון שלא נשתנה גופו וזה דקדק בלשונו שכתב והרי הוא למחר יכול לקבל והיינו אוקימתא דברייתא דאמדוהו ליומיה ובכי האי גוונא מתוקמא דהוי אורחא דמילתא כדפרישית אבל באותו היום לא מוקמינן לה ברייתא בהכי אע"ג דהדין הוא כך שפטור משום דודאי תנא לא איירי אלא במילתא דשכיח ומשום הכי רבינו לא דבר בו כלל. עוד י"ל והוא הנכון דלרבותא נקטיה דלא מיבעיא באותו יום דודאי לא ילקה אלא י"ב כאומד ראשון וכיון דלא נשתנה מן האומד ראשון לאחרון אלא אפי' שלמחר אמדוהו שיכול לקבל מפני שנשתנה וזהו שכתב והרי יכול לקבל אפילו הכי אינו לוקה אלא י"ב וזהו הפך סברת רש"י ז"ל מן הקצה אל הקצה כפי הפירוש שמפרש בגמ':

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה