לחם משנה על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ג
וכן מי שנתחייב כו'. שם במשנה מחלוקת ר' מאיר ורבנן היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך והלכה כחכמים דאמר יכול לחזור בו ובגמרא הנהו תרי לישני דר"נ בר' יעקב שהבאתי בסמוך דאכולה מתני' קאי בין לחלוקה דנאמן עלי אבא בין להך חלוקה ומפני כן פסק כאן ג"כ רבינו כדפסק לעיל ובאתן לך ולאחר גמר דין מחלוקת אבל קודם גמר דין בין במחול לך כגון שנתחייב הנתבע שבועה לתובע ואמר לו השבע לי והפטר בין התובע שנתחייב שבועה לנתבע כגון פוגם שטרו דלא יפרע אלא בשבועה יכול לחזור בו וגמר דין הוא היכא דנשבע כסברת ר"ת ז"ל דגריס בפרק יש נוחלין במימרא דר' אבא אמר לו עבדי גנבת שורי טבחת והלה אומר אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו אבל רש"י גריס נשבע בלא וי"ו וסבירא ליה דבקבלה בב"ד תליא מילתא: