לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ט
נזיר ששתה רביעית יין כו'. מה שהקשה הר"א ז"ל בהשגות דבברייתא אמרו בפרק ג' מינים לחייב על זה בפ"ע ועל זה בפ"ע מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מה כאן שהוא מין אחד והן ב' שמות וחייב על זה בפ"ע וכו'. נ"ל לתרץ לדעת רבינו ז"ל דלא אמרו כן בברייתא אלא על דבר הנזכר בכתוב דהיינו יין דהוזכר בכתוב דכתיב חומץ יין דהוי יין אפי' שהחמיץ וכתיב נמי מיין ושכר יזיר וכן ענבים הוזכרו בכתוב דכיון שהוזכרו שניהם בכתוב בא הכתוב המיותר דלחים ויבשים לומר דלא תימא דהיין וענבים הנזכרים בכתוב הוא שיש להם טעם משונה כגון יין ישן וענבים אבל יין חדש וענבים כיון דהטעם שוה הכל דבר אחד לכך בא הכתוב דלחים ויבשים לומר דהיין הנזכר בכתוב הוא אפי' חדש וחייב עליו בפ"ע ועל הענבים בפני עצמן אבל דבר שלא הוזכר בכתוב בב' דברים חלוקים אלא במלה אחת אע"פ שיהיו ענינים חלוקים לא נחייב עלייהו תרתי: