לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ח
נזיר שאכל כזית ענבים כו'. בנזיר פרק ששי (דף ל"ח:) איפליגו אביי ורבא ואמר רבא אינו לוקה אלא אחת שאינו לוקה על לאו שבכללות ופירש רבינו ז"ל כפי' בתרא דרש"י דכשאוכל זג או חרצן אינו לוקה אלמא דאינו לוקה על מכל אשר יעשה דהוי לאו שבכללות אבל אם אכל זג וחרצן וענבים וכו' ודאי דלוקה על כל אחד ואחד וכפירוש זה מוכיח בגמרא דפריך מברייתא דלוקה ה' לאביי דאמאי לא תני שש משמע לכאורה מדברי הגמ' דלרבא ניחא ולפירוש קמא דרש"י ז"ל דאמר אפי' אכל כולן אינו לוקה אלא אחת כל שכן דקשה לרבא טפי דאמאי לוקה ה' לא היה ראוי ללקות אלא אחת ואפי' לפי המסקנא דלא תני בברייתא ה' קשה לרבא דאמאי קאמר בברייתא כל הני מעשים אם המלקות שלוקה אינו אלא שלוקה אחת וכ"ת הא אשמעינן דאפי' עשה כל אלו אינו לוקה אלא אחת זה אינו דהברייתא לא קאמרה אלא לוקה סתם אף על פי שיש לדחות כל זה מכל מקום פירוש זה משמע טפי לפום צורתא דשמעתתא ולכך תפסו רבינו ז"ל עיקר. ומה שיש לדקדק עוד בזה כתבתי בהל' מלוה ולוה גבי חבלה דרחיים ורכב דפרק ג'. וא"ת אמאי לא מני רבינו ז"ל בין הבינים דהקשו בגמ' שם הא שייר דבין הבינים וכי היכי דנשמע מהקושיא שהקשו שם דאמאי לא מני לא יחל דברו ומנה אותו הכי ה"ל לברוח מהקושיא שהקשו שם דאמאי שייר בין הבינים והיה לו למנותו והא ודאי לאו קושיא היא דבין דנפרש פירוש בין הבינים כפירוש רבינו תם ז"ל שפי' התוס' זה דהיינו ענבים קטנים שאינם מתבשלים או כפירוש רש"י ז"ל דהיינו מה שבין החרצן והזג הקושיא איתא בברייתא משום דברייתא אמרה אכל ענבים ומשמע שאכל ענבים גדולים וקטנים ולכך הקשו לפי' רבינו תם ז"ל דלימני בין הבינים ולפי' רש"י ז"ל גם כן משמע דאכל דרך ליקוט שמלקט האוכל ביני ביני כדכתבו התוס' ולכך ה"ל למנותו דכיון שאוכל דרך הליקוט איכא לאו מלבד לאו דענבים דהיינו לאו דבין הבינים וברייתא סתמא מיתניא דמשמע דאכלו אפי' דרך ליקוט וכמו שכתבו שם התוספות ז"ל אבל רבינו ז"ל שכתב כזית ענבים ודאי דאינו חייב אלא אחת דאי האי ענבים גדולים וקטנים הא לא אכל אלא כזית מהם ואם כן אינו חייב אלא אחת אפי' שיפרש בין הבינים כפי' רבינו תם ואם אכל דרך ליקוט גם כן לא אכל אלא כזית ואם כן אפי' שיפרש בין הבינים כפי' רש"י ז"ל אינו חייב אלא אחת דצריך שיאכל כזית ענבים שלמים וכזית דרך ליקוט לפי' רש"י כדי שיתחייב גם על בין הבינים אם כן לשום אחד מהפירושים אינו חייב על בין הבינים כיון שלא אכל אלא כזית ענבים ולכך כתב רבינו ז"ל כזית ענבים וזה פשוט. אבל מה שיש לדקדק על רבינו ז"ל הוא למה בתחילת הלכות אלו כשמנה רבינו ז"ל הלאוין מנה לא יאכל ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגים ושתיית יין בה' לאוין ולמה לא מנה גם כן בין הבינים דמפיק ליה בגמ' מועד זג. וי"ל דהתוס' ז"ל פירשו דלא מפיק ליה אלא מייתור דועד דחרצן וזג לגופיה איצטריכו לומר דאף על גב דאינם ראויים לאכילה לוקין עליהם אלא דק"ל דלימא קרא חרצן וזג וכיון דמפיק ליה מיתור דועד ליכא ביה לאו דאתי מדרשא ולכך לא מנאו רבינו ז"ל במנין הלאוין: