לחם משנה על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ה
וכן אם שרה פתו ביין וכו'. רבינו ז״ל אזיל לטעמיה בפט״ו מהל' מ״א דטעם כעיקר כשאין בו כדי אכילת פרס הוי דרבנן וזו היא מחלוקת בין רש״י ור״ת ז״ל דלר״ת ז״ל טעם כעיקר הוי דאורייתא ולוקין עליו כל זמן שאין בו ששים ונתן בו טעם. והגם כי הטור ז״ל כתב בשמו ביו״ד בסימן צ״ח דאסור מן התורה עד ששים אלא שאין לוקין עליו תימה עליו כי התוס' והרא״ש ז״ל כתבו בשם ר״ת ז״ל דלוקין. איברא דרבינו חיים כתב בשם הרא״ש ז״ל דטעם כעיקר דאורייתא ומ״מ אם אין בו כדי אכילת פרס אין לוקין וזו הוא דעת הר״א ז״ל בהשגות ובעל ההל' ולזה הסכים הרשב״א ז״ל אבל דעת ר״ת ז״ל אינו כן וכבר הרגיש הרב״י ז״ל שם קושיא זו ותירץ דלא פליגי רבינו חיים ור״ת ז״ל לענין דינא. ובמחילה מכבוד תורתו דפליגי בענין המלקות אלא דאפשר כיון דהטור ז״ל לא נחית לפרושי אלא הדברים הנוהגים בזמן הזה ולא איכפת ליה בדיני המלקות דלא נהיגי בזמן הזה חשיב ליה כאילו ליכא בינייהו פלוגתא ומ״מ אין זה מספיק. אבל רש״י ז״ל סובר דטעם כעיקר הוי דרבנן ונתלה בסוגיא דפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ח:) דאמר שם רבא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור משמע דבחולין ס״ל דהוי דרבנן והכי קאמר ר״י בפ' בתרא דע״ז (דף ס"ו:) טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו והא דילפינן בנזיר ממשרת ליתן טעם כעיקר תירץ שם רש״י בזה ב' תירוצים האחד דהיינו דוקא גבי נזיר והוי נזיר וגיעולי נכרים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. הב' דאפי' בנזיר לא אמרינן הכי וקרא דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור וגיעולי נכרים חידוש הוא ולא ילפינן מיניה והרב מהר״י קאר״ו ז״ל בי״ד סימן צ״ח כתב שדעת רבינו ז״ל בהלכות מ״א כדעת רש״י ז״ל דע״כ לא קאמר רש״י ז״ל דהוי דרבנן אלא כשאין כזית בכדי אכילת פרס אבל יש בו כזית בכדי אכילת פרס מודה דלוקין וכדברי רבינו ז״ל. אבל אני תמיה על רבינו ז״ל שהוא לא תירץ לההוא דמשרת שום אחד מהתירוצים שתירץ רש״י ז״ל דאיהו אית ליה דההיא דמשרת הוי דרשא גמורה כמ״ש כאן דרשא דמשרת דבר תורה וס״ל דאין היתר מצטרף לאיסור ונראה בדעתו דתירץ דההיא דמשרת אתי לכזית בכדי אכילת פרס דוקא דהיינו טעמו וממשו וכמ״ש כאן בהדיא ועל זה וכיוצא בזה נאמר בתורה וכל משרת ענבים וכו' וע״כ נראה בדעתו ז״ל דהך דרשא אתי דלא כמאן דרבנן ור״ע פליגי בפ״ק דנזיר ורבנן אית להו דאתי לטעם כעיקר ואמר שם בברייתא משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענביו (ביין) [במים] ויש בהם טעם יין חייב ומכאן אתה דן וכו' ור״ע אית ליה דאתי להיתר מצטרף לאיסור והשתא הא דקאמר רבינו ז״ל דאין היתר מצטרף לאיסור וקרא אתא לומר טעמו וממשו אתי דלא כמאן דלרבנן דאית להו דאין היתר מצטרף לאיסור מוקמי לקרא בטעמו ולא ממשו דהיינו שרה ענבים ביין ויש בהם טעם יין וא״כ לדעתו שלא תירץ שום אחד מהתירוצים שתירץ רש״י ז״ל אלא תירץ דמשרת אתי לכזית בכדי אכילת פרס נמצא דהנהו אמוראי דפ' גיד הנשה ובפ' בתרא דע״ז דאית להו דטעם כעיקר דרבנן לקרא דמשרת דלא כרבנן ודלא כר״ע ודוחק וצ״ע: