אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון

פרק יא · הלכה יד

הלכה יא

נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה וכו'. בפ' נערה מאורסה (דף ס"ח:) איכא תרי ברייתות בברייתא קמא אמרו אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע וכו' אבל אם שמע וקיים כו' אינו יכול להפר שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב וכו' שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר (אלא) בשותפות שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל א"ר נתן הן הן דברי ב"ש וב"ה אומרים אין יכול להפר ע"כ ובברייתא בתרא (בדף ע"א) הביאו ברייתא אחרת ובה ב' חלוקות מהברייתא קמייתא שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום ואפילו מאה פעמים אביה ובעלה אחרון מפירים נדריה שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל א"ר נתן הן הן דברי ב"ש אבל ב"ה אומרים אינו יכול להפר ע"כ. ופירשו רבנן קמאי דחלוקה קמייתא דברייתא בתרייתא היא דברי הכל והוא דעת רבינו ז"ל וכדכתב הרב כ"מ ז"ל ולתרץ הקושיא דברייתא קמייתא קאמר ב"ה דאינו יכול להפר וכאן אמרינן דמפר אב וארוס חלקו דשאני הכא דאיכא ארוס כדכתב הר"ן ז"ל. ובחלוקה בתרייתא דברייתא בתרייתא איכא לאקשויי ג"כ דבברייתא קמייתא משמע דמודה ב"ה דצריך להפר דע"כ לא פליגי ב"ה בברייתא קמייתא אלא בחלוקה דשמע אביה והפר לה ולא שמע הבעל משום דקליש חלק הבעל טובא דכיון דהאב הפר חלקו והוא קיים אבל בחלוקה דלעיל דהפר הבעל חלקו והאב לא שמע מודה ב"ה דאב מצי מפר דלא קליש חלק האב כיון דהמפר מת כדכתב הר"ן ז"ל שם בהדיא וא"כ היכי קאמרי ב"ה בברייתא בתרייתא היכא דשמע בעלה והפר לה דאינו יכול להפר האב, ותירוץ דבר זה מתבאר מדברי המפרשים התוס' ז"ל והרא"ש והר"ן ז"ל דהך חלוקה דברייתא בתרייתא איירי בנתארסה וכיון דאיכא ארוס אחרון לא מצי אב מפר לחודיה נהי דהיכא דמת ארוס ראשון ונשאת האב יכול להפר אבל כל כמה דלא הפר ונתארסה בין כך ובין כך אז כיון שיש ארוס אחרון אינו יכול האב להפר, נמצא לפ"ז דהיכא דשמע בעלה והפר ומת אב יכול להפר אבל אם לא הפר ונתארסה ודאי דאז אין יכול להפר בלא ארוס אחרון וא"כ נמצאו הב' דינים שהזכיר רבינו ז"ל בזה אחר זה הם רישא וסיפא דברייתא בתרייתא דדין נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה לבדו והפר לה ומת הארוס היינו רישא דדברי הכל היא ודין שמע ארוס ראשון והפר ומת ואח"כ שמע אביה היינו דינא דסיפא דברייתא דאיירי בנתארסה לדברי הכל אפילו לפירוש התוס' והרא"ש ז"ל דסברי דרישא לאו דברי הכל היא וזהו זולת מ"ש הרב כ"מ ז"ל דרבינו לטעמיה אזיל דאית ליה דרישא דברי הכל ומפליג בין היכא דאיכא ארוס אחרון להיכא דליכא, דאינו כן אלא אפילו לפירוש התוס' ז"ל דרישא לאו דברי הכל הך הוי סיפא דברייתא דמשום דנתארסה ואיכא ארוס מפר נדריה אבל בברייתא קמא ליכא ארוס גבי שמע בעלה והפר ולכך קאמר דמפר האב לבדו ולא פליגי התוס' והרא"ש ז"ל על רבינו ז"ל דמחלק בין היכא דאיכא ארוס להיכא דליכא ארוס אלא לענין הפר אב שכיון שהוא קיים וקליש חלק הבעל אפילו דאיכא ארוס אחרון אינו יכול להפר כמו שהשיג עליו הטור ז"ל. אלא שמ"מ קשה לי דרבינו ז"ל כתב לקמן שמע ארוס והפר לה ומת ואח"כ שמע האב או ששמע האב וכו' אין האב יכול להפר לבדו נדרים אלו וכו' אלא בשותפות ארוס אחרון, ומדכייל רבינו ז"ל הך חלוקה דשמע ארוס והפר לה ומת עם חלוקה דשמע האב והפר לה ומת הבעל קודם שישמע משמע דתרוייהו שוים וכיון דהיכא דשמע האב והפר לה ומת הבעל קודם שישמע אינו יכול להפר אפילו שלא נתארסה לאחר כדאמרינן בהדיא בברייתא קמייתא דב"ה אומרים דאין יכול להפר לבדו אלא צריך שיתארס ואח"כ יפר בשותפות עם הארוס א"כ גם בחלוקה דשמע ארוס ומת ג"כ צריך עכ"פ שתתארס כדי שיוכל האב להפר בשותפות הארוס ולא שיוכל להפר לבדו היכא דליכא ארוס דהנהו תרי בבי כייל רבינו ז"ל בחד לישנא דכתב בהן אין האב לבד יכול להפר וכו' אלא בשותפות ארוס אם נתארסה וכי היכי דפירוש אין האב יכול לבדו משתמע בחלוקה דשמע האב והפר לה ומת דאין יכול להפר בשום צד בין היכא דליכא ארוס בין היכא דאיכא ארוס הכי נמי החלוקה אחרת. לכך נ"ל לומר דרבינו ז"ל סובר כחד פירושא דפירשו התוס' ז"ל דפירשו דברייתא קמייתא דב"ה דפליגי אשמע אביה והפר ה"ה דפליגי אשמע בעלה והפר דחד טעמא הוא דכיון דקליש החלק האחר אינו יכול להוריש לאב להפר ולפי זה שתי החלוקות שוות דאי ליכא ארוס אין יכול להפר האב בין היכא דהפר האב ומת בין היכא דהפר האב ומת הבעל ואי איכא ארוס יפר בשותפות הארוס דאתו דברי רבינו ז"ל כפשטן וחלוקה דברייתא בתרייתא דקאמרי ב"ה דאינו יכול להפר גבי שמע בעלה והפר אפילו בלא נתארסה הוי וברייתא קמייתא דפליגי ב"ה ארישא דשמע בעלה והפר נמי קאי וכבר נזכר פירוש זה בדברי הרב ב"י ז"ל בסימן רל"ד בדעת רבינו ז"ל אלא שלא יכולתי להלום (אולי) דברי הרב ב"י ז"ל כן במ"ש שם. ועוד י"ל דשפיר סבר דנקטינן כברייתא זו דכב"ה נמי אתיא דהכא במאי עסקינן דשמע אב בחיי הבעל ומש"ה מת הבעל נתרוקנה רשות לאב אבל היכא דלא שמע עד שמת הבעל בההיא אמרי ב"ה אינו יכול להפר, אלא שמדבריו ז"ל בפרק הנזכר נראה דלעולם לא נתרוקנה רשות לאביה לבדו בנדרים שנדרה בחיי ארוס ראשון ע"כ דבריו. ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל דנראה דדעתו ז"ל דבתירוץ הראשון היה סובר דהיכא דשמע האב ושמע הארוס ומת דאין האב יכול להפר ולא עוד אלא שתקע עצמו לדבר זה וכתב אלא שמדבריו ז"ל וכו' ואיך אפשר לומר כן והלא בהדיא כתב שמע אביה ולא שמע הארוס וכו' או ששתק ומת כו' האב יכול להפר הרי בהדיא כתב דהיכא דשמע האב בין היכא דשמע ארוס והפר בין היכא דשמע ארוס ושתק היכא דשמע ודאי דיכול להפר וזה פשוט ואי איכא למימר דסברת רבינו ז"ל הוא דהיכא דשמע ארוס והפר ומת אינו יכול להפר האב היכא דשמע אב אחרי מות הארוס כדקאמר הברייתא ולא הספיק האב לשמוע עד שמת דכיון דלא שמע בחיי הארוס קליש זיקתיה טובא ואינו יכול להפר וכדפירשתי לעיל בדברי רבינו ז"ל אבל היכא דשמע אב בכל גוונא דשמע ארוס בין שהפר בין ששתק אם לא קיים בהדיא כתב רבינו ז"ל דיכול להפר האב, ואם דקדק הרב ב"י ז"ל משום שכתב רבינו ז"ל אין האב לבדו יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס דמשמע דכל דהוי בחיי ראשון אינו מפר האב לבדו ודאי דרבינו ז"ל לאו כללא כייל בכל הנדרים שנראו בחיי ראשון אלא נדרים אלו קאמר כלומר כיון שנראו בחיי ראשון והאב הפר חלקו וקליש חלק הבעל אינו יכול להפר אלא בשותפות הארוס אבל היכא דשמע אביה ושמע ארוס בהדיא כתב רבינו ז"ל לעיל דהיכא דמת ארוס האב יכול להפר בלי שום ספק כדכתיבנא:

אביה וארוסה האחרון וכו'. הטור ז"ל כתב בדין זה דהיכא דשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת אין האב יכול להפר חלקו וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל דוקא שמת ביום שלאחר שמיעה אבל אם מת ביום שמיעה חוזר ומפר הכל ביחד, נראה טעמו של הרמב"ן ז"ל מפני שהוא מפרש ברייתא קמייתא כפירוש רש"י ז"ל שכתב גבי שמע אביה והפר דפליגי ב"ש וב"ה דלב"ש מפר חלק הבעל לבד ובית הלל סברי צריך שיפר יחד חלקו וחלק הבעל ופסק כב"ה ולא כפירוש רבינו ז"ל ושאר המפרשים דמפרשים דב"ה סברי דאינו יכול להפר משום צד ומפני כן כתב הרמב"ן ז"ל דכשהוא ביום השמיעה יכול להפר הכל ביחד ואם עבר יום השמיעה של אב כיון דאינו יכול להפר חלקו עם חלק הבעל ביחד אינו יכול להפר וכיוצא בזה כתב הטור ז"ל לעיל באותו סימן ודוקא שמת ביום שמיעתו ולא קיים הנדר או שהפרו קודם שמת אע"פ שהפר חלקו צריך האב לחזור ולהפר כל הנדר אחר שמת אלא דאיירי הטור ז"ל דהפר הבעל ולא הפר האב, וטעמו של הטור ז"ל משום דכיון דבברייתא בתרייתא קאמרי ב"ש היכא דהפר הבעל ומת דהאב חוזר ומפר חלקו של בעל אע"ג דב"ה פליגי לאו בהא פליגי אלא משום דסברי דכיון דאיכא ארוס בחלוקה בתרייתא איירי בנתארסה לכך אינו יכול להפר בלא ארוס אבל היכא דליכא ארוס דיניה דב"ש אמת ומודה ליה ב"ה דחוזר ומפר חלקו של בעל יחד עם חלקו:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה