לחם משנה על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ד
היו שניהם שותפין בחצר וכו'. כתב הטור ז״ל בסי' רכ״ו אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו עד שיחלקו ויכנס כל אחד בשלו וכ״ש אם אחד מהם הדיר לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו לצורכו אם לא לצורך אחד מן השותפין בחצר ע״כ. ותימה על דבריו וכי עדיף היכא דהדיר לאחר מהיכא דהדיר לשותף עצמו והא היכא דהדיר לשותף עצמו אינו יכול ליכנס כ״ש היכא שהדיר לאחר שאינו יכול ליכנס לצורך השותף דהא התוס' ז״ל כתבו בריש השותפין (נדרים דף מ"ו) גבי הדיר לאחד מן השוק דהך חלוקה לא איצטריך לרבנן דהשתא לשותף עצמו יכול לאסור כ״ש לאחד מן השוק אלא לראב״י איצטריך וכבר תמה על זה שם הרב ב״י ז״ל והניח הדבר בצ״ע עד שכתב שאולי נתחלף לו לטור ז״ל חלוקה זו בחלוקה אחרת כאשר כתב שם. ולי נראה להליץ בעד הטור ז״ל דאולי הוא סובר כדעת הר״ן ז״ל שכתב בפרק השותפין (נדרים דף מ"ח) דהך חלוקה דהדיר לאחד מן השוק הוי רבותא נמי לרבנן דראוי להתיר בחלוקה זאת מבחלוקה הקודמת דבשלמא כשאומר לשותף עצמו הרי סלק השעבוד אשר לשותף בחלקו דקונמות מפקיעות מידי שעבוד אבל כשהדיר לאחר ושעבוד השותף במקומו עומד ודאי דיכול לומר האחר כיון שעדיין שעבוד השותף במקומו עומד והוא נכנס לצורך השותף לא לחלקך אני נכנס אלא לחלק השותף וכיון דאית ליה לטור ז״ל האי סברא משום הכי אית ליה דלא אמרו בגמ' מחלוקת כשאין בו כדי חלוקה אבל יש בו כדי חלוקה אסור אלא בחלוקות הראשונות אבל בהך חלוקה דראוי להתיר יותר אפי' היכא דאית ביה כדי חלוקה שרי ראב״י היכא שנכנס לצורך השותף כדכתיבנא. ואע״ג דהר״ן ז״ל אית ליה הך סברא גבי מי שיש לו חצר מושכר ביד אחר דאינו יכול לאסור בקונם על אחר מהך טעמא דלא סלק השעבוד מעל השוכר והטור ז״ל בסימן רכ״א משמע דלית ליה הך סברא דהר״ן ז״ל גבי שוכר שכתב שם בשם ר״ת ז״ל דאם היה אוסרו בפירוש על אחר אע״פ שהוא מושכר יכול לאוסרו וסברת אביו ז״ל דסובר דבלשון הקדש יכול לאוסרו ולא בלשון קונם ואע״ג דלא חלק השעבוד מעל השוכר מ״מ יש לומר דהטור ז״ל פליג על הר״ן ז״ל בחדא דהיינו גבי שוכר ומודה ליה בחדא דהיינו גבי שנים שותפים וטעמא דגבי שוכר כיון דכל גוף הקרקע של משכיר ודאי דיכול לאסור ולהפקיעו מאחר אע״ג דאינו אוסרו על השוכר ואינו יכול לומר למשכיר לתוך של שוכר אני נכנס כיון דגוף הקרקע של משכיר אבל גבי שותף דאית ליה שותפות בקרקע דיכול לומר האחר לא לשלך אני נכנס אלא בשל שותפך. כך נ״ל להעמיד דברי הטור ז״ל: