אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון

פרק יח · הלכה יד

הלכה יא

גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב וכו'. תימה דלא אמרו בגמרא כן בפרק הנזקין (דף נ"ה) אלא לתרץ לעולא דקאמר יאוש כדי לא קני דהקשו לו מברייתא דגנב והקדיש ושחט בחוץ חייב כרת דהיכי חייב כרת מדבריהם בשלמא לרב יהודה הוי כרת מן התורה דיאוש כדי קני אבל לעולא קשיא ותירצו דהוי כרת מדבריהם ורבינו ז"ל דפסק בפ"ה מהלכות איסורי מזבח כר"י דאמר יאוש כדי קני איך כתב כאן דהוי כרת מדבריהם הא הוי כרת מן התורה ותו תימה על הרב כ"מ ז"ל דכתב שם שרבינו ז"ל כתב כן מפני תירוץ הגמרא דתירוץ הגמ' אינו לרב יהודה כדכתיבנא. ומה שהקשה הוא ז"ל שם דרבינו ז"ל פסק בהלכות גניבה דיאוש לחוד לא קני לאו קושיא היא דמ"ש כאן רב יהודה יאוש כדי קני היינו יאוש ושנוי השם כדכתבו שם התוס' ז"ל דאיכא כאן שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש ולא קאמר כאן יאוש כדי אלא משום דליכא שינוי רשות וכמו שהאריכו שם התוס' ז"ל וא"כ אין קושיתו קושיא דשאני הכא דאיכא שינוי השם אבל יאוש לחוד ודאי לא קני אבל מה שהקשיתי קשה ומה שהקשה כאן דלא היה לו לרבינו ז"ל לכתוב לחייבו כרת אלא לענין גיזותיה וולדותיה כדאמר בגמ' דלענין כרת לא נפקא לן מידי הא ודאי קושיא היא. אך נ"ל לתרץ בכי האי גוונא דכוונת רבינו ז"ל לא הוי לשאול מאימתי העמידוה ברשותו אלא לענין גיזותיה וולדותיה כדאמרה בגמ' ומ"ש כדי לחייבו כרת ה"ק מאימתי העמידוה ברשותו ונותן טעם למה העמידוה כדי לחייבו כרת ולקונסו כדכתב רש"י וא"כ לפי זה מ"ש כדי לחייבו כרת לא קאי אמאי דקאמר מאימתי דלענין חיוב כרת לא נפקא לן מידי אלא מ"ש כדי לחייבו הוא טעם לענין העמדה אבל השאלה לענין גיזות וולדות אע"פ שלא ביארה רבינו ז"ל. אבל ק"ק דלפי דברי התוס' ז"ל שם משמע דהך נפקותא לא הוי אליבא דר' יהודה דאית ליה גזילה חוזרת בעיניה אליבא דר"פ דאמר שבח דעל גבי גזילה דגזלן הוי והדין ודאי עמהם דהך נפקותא לא הוי כלל אליבא דר"י דדינא הכי הוי אפילו קודם הקדש וכיון דרבינו ז"ל בהל' גזילה פ"ג פסק כר"י וכרב פפא דקאמר אליביה דגזלן הוי אין מקום לנפקותא זו ולמה כתב כאן נפקותא זו ועוד קשה מה שהקשיתי לעיל וצ"ע:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה