אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון

פרק טו · הלכה ז

הלכה ד

האומר דמי פרה זו וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל אחר שהעתיק סוגיית הגמרא כתב דאי רבינו ז"ל מפרש כפירוש רש"י ז"ל דאיתותב עולא והלכתא כבר פדא לא היה לו לרבינו ז"ל לאוקמה בדאמר לדמי אלא בדאמר מעכשיו. ואני אומר בלאו הכי בהדיא פסק רבינו ז"ל בספ"ד מהלכות מעילה כעולא שכתב שם האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינם נקצצות כו' אבל אם אמר הנטיעות האלו קרבן כו' שבכל עת שיפדו יחזרו הקדש עד שיקצצו וכיון שנקצצו אינן צריכין פדיון אלא נהנין בהם מיד בד"א בשפדאן המקדיש כו' הרי מבואר שם דפסק כעולא וסובר דעולא לא פליג אבר פדא אלא בחדא ולא כדברי הר' משה קורטבי ז"ל שכתב הר"ן ז"ל בספ"ג דנדרים דסובר דפליג עולא על בר פדא בתרתי אלא בחדא מיהא פליג אבל בהא דאמר פדאן חוזרות וקדושות עד שיקצצו מודה ליה ובכי הא אתי שפיר דרבי יוחנן דאמר לא שאנו שפדאן הוא אפי' אליבא דעולא הוי דבהא לא פליג אבר פדא אבל לדברי הר' משה ז"ל לא אתי אלא אליבא דבר פדא והוי ר' יוחנן דלא כעולא והוא דוחק דמשמע דהלכתא כעולא מדקים רבא כותיה ואע"ג דאמרו שם יתבי וקאמרי לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקדושות תיפשוט דבעי ר' אושעיא וכו' דמשמע דעולא לית ליה הכי ולא היא דלא אמר לבר פדא אלא משום דהוא מריה דמימרא אבל ה"ה דעולא מודה ליה. ומ"מ יש לדקדק שם על רבינו למה לא כתב גבי אינם נקצצות היום חידושא דגמרא דאמר דאע"ג דנפישא זיקה וגבי טלית דקיימא שריפה ואולי לא הוצרך לכך דמכח הסתם משמע דהכי הוי מ"מ למדנו דפסק כעולא וכיון שכן ודאי דאינו מפרש כפירוש המפרש אלא כפירוש הר"ן ז"ל ולא כפירושו בהחלט עד שמפני כך הוצרך הרב בעל כסף משנה ז"ל לדחוק בדעת רבינו ז"ל דלא חש לקושיא דגמרא דאמר אי אמרת בשלמא כו' ואינה קושיא לפי המסקנא. ולכך נראה לי דרבינו ז"ל מפרש דלעולא פריך מעיקרא כדכתב רש"י ז"ל (דף כ"ט) וכן הקשו שם התוס' ז"ל דאמאי לא פריך לעולא והפירכא היא דע"כ עולא מחלק בין קדושת דמים לקדושת הגוף כדי לתרץ הקושיא דהיום את אשתי ולמחר אי את אשתי וסובר דקדושת הגוף לא פקעא ומהך ברייתא משמע דקדושת הגוף פקעא וקאמר בגמרא לתרץ זה מאי מקשת לעולא לימא תהוי תיובתא דבר פדא דאית ליה דאפילו קדושת דמים לא פקעא ותירץ רב פפא דאמר לך בר פדא דסיפא איירי בקדושת הגוף ורישא בקדושת דמים וכדקיימא קיימא וכדכתב שם הר"ן ז"ל דסובר בר פדא ברישא דאיירי בשפדאו ובסיפא אשמעינן דקדושת הגוף לא פקעא בכדי וטובא חידושי אשמעינן בסיפא כמו שמנה שם הר"ן ז"ל בפירושה. ולפ"ז תירוץ זה יספיק ג"כ לעולא דעולא יתרץ דרישא בקדושת דמים ואשמעינן דפקעא וסיפא בקדושת הגוף ואשמעינן דלא פקעא ולאשמועינן חידושא דהר"ן ז"ל וא"כ שפיר פסקינן כעולא דלא איתותב ולכך כתב רבינו ז"ל דינים אלו בדמים ולא בקדושת הגוף וממילא שמעינן מדבריו דדוקא דמים אבל קדושת הגוף לא פקעא וחידושא שכתב שם הר"ן ז"ל דאפילו אמר לאחר שלשים יום עולה תחילה ואחר כך אמר מעכשיו שלמים דלא פקעא קדושת שלמים אע"פ שהזכיר עולה תחילה דסד"א קדושת דמים לא משכחת רווחא אלא שלשים יום וכו' הא לא משמע לרבינו ז"ל חידושא ולכך לא הוצרך להשמיענו זה ועם זה באו דברי רבינו ז"ל על נכון ופסק כעולא דרבה כותיה. והר"א ז"ל בהשגות פסק כבר פדא לחומרא והביא הכרח דרב פפא תירץ אליביה ועם מה שכתבתי אינו הכרח דתירוץ רב פפא איצטריך לעולא כדכתיבנא ומ"מ היה לו להר"א ז"ל להשיג על רבינו ז"ל בהלכות מעילה דשם עיקר הדין אלא שאפשר שסמך על מה שכתב כאן גם מה שהקשה על הר"א ז"ל הרב בעל כסף משנה ז"ל דאמר דקי"ל דהקדיש זכר לדמיו הוא יקרב עולה א"כ מאי שני לדמי דהא קדוש קדושת הגוף. הרבה תירוצים בדבר חדא מ"ש הר"ן ז"ל דמוקי לה בבעל מום ועוד יש לי לתרץ דבפ' אלו קדשים אמרינן דרבה אמר מעיקרא דהקדיש זכר לדמיו אינו קדוש ולבסוף הדר ביה ואמר דקדוש קדושת הגוף. ואפשר דהאי דתירץ הכא הוא קודם דהדר ביה אי נמי אחר דהדר ביה ומוקי הך ברייתא כר"ש דלית ליה הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף דלא אמר רבא כן אלא לרבנן דאית להו מיגו דנחתא קדושת דמים נחתא קדושת הגוף ור"ש פליג כדאמרינן בפרק ואלו קדשים אבל לדעת רבינו ז"ל צריכים אנו לתירוצים שתירץ הרב בעל כ"מ ז"ל עכ"פ:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה