לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ז
ומצוי דם חטאת העוף מעכב וכו'. תימה דבריש פ"ב דמעילה (דף ט':) גבי מתני' דחטאת העוף הוזה דמה שחייבים עליו משום פיגול נותר וטמא ואין בה מעילה ואמרו שם דמ"ד מיצוי חטאת העוף מעכב תני במתני' מיצה דמה דדוקא המיצוי מפיק ליה מידי מעילה ולא ההזאה ואם כן רבינו ז"ל דפסק כאן דמצוי חטאת העוף מעכב איך כתב בפ"ב מהל' מעילה שההזאה מוציאה מידי מעילה שכתב שם הוזה דמה אין בה מעילה אבל אסור ליהנות וכו' והנהנה בהן אחר ההזאה מעל ואי אמרינן דאית ליה לרבינו ז"ל דמ"ש בגמ' דתני שם מיצה לאו משום מעילה דבהזאה לחודיה נפיק מידי מעילה אפי' שהמצוי מעכב אלא משום חיוב פגול ונותר וכו' קאמר דאין ראוי לחייבו אלא אחר מיצוי ורבינו ז"ל לא הוצרך לבאר גבי פגול ונותר דבעינן מיצוי מפני שכתב בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין זה הכלל כל דבר שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פגול ונותר וכו' עד שיקריבו מתירין כהלכתן וכיון דכתב כאן דהמיצוי מעכב הרי ודאי שאין חייבים משום פיגול וכו' אלא אחר המיצוי דאם לא כן לא קרבו מתירין כהלכתן ומכל מקום אפילו תאמר כן קשה דמנא ליה לרבינו ז"ל לחלק בכך כיון דבמתניתין תנינן מיצה נימא דמשום מעילה נמי נקטיה כפשטא דמתניתין ואמאי דחיק אנפשיה לומר דמשום אינך נקטיה אבל מעילה בהזאה לחודיה נפיק מידי מעילה: