לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ז · הלכה ה
ולמה נאמר עצים להוציא את הסיד וכו'. תימה דבפ' כיצד צולין (דף ע"ה) אמרו שם באש ולא בסיד רותח ולא בגפסיס והקשו בגמרא דכי היכי דממעטינן גבי שריפת פר כהן משיח סיד וגפסיס מקרא דושרף אותו על עצים באש אמאי לא ממעטינן הכי גבי בת כהן דאמר באש תשרף ותירצו דהתם אש כתוב לבסוף וכו' והקשו דגבי פר נמי כתיב על שפך הדשן ישרף ותירצו דהתם איצטריך לומר ישרף אע"פ שאין שם דשן וכו' משמע מכולה סוגיא דמיעוטא הוי משום דכתיב אש ולא משום דכתיב עצים דא"כ מאי פריך בת כהן דשאני הכא דכתיב עצים ואם כן איך רבינו ז"ל כתב בהפך דאש משמע מכל מקום ומיעוטא הוי מעצים וגם בספרי קאמר כי סוגיין הפך דברי רבינו ז"ל. ועוד דרבינו ז"ל עצמו כתב בהלכות קרבן פסח פרק ח' צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה הרי זה אסור שאין זה צלי אש משמע התם דמלשון אש ממעטינן. ונראה לתרץ בדוחק דאי לאו קרא דעצים אע"ג דכתיב אש לא הוה ממעטינן ליה משום דכתיב ישרף לבסוף וכדאמרינן בגמרא על שפך הדשן ישרף ואע"ג דאיכא דרשא אחרינא דישרף אע"פ שאין שם דשן לא הוה דרשינן ליה להכי אלא לרבות כל שרפות הבאות מחמת אש כי היכי דדרשינן תשרף דבת כהן אבל השתא דכתיב עצים גלי לן דקרא דישרף אתא לדרשא דישרף אע"פ שאין שם דשן וזהו שהוצרך רבינו ז"ל לומר קרא דעצים ומה שכתב רבינו ז"ל אש מ"מ הוה אמינא כן מהכרח דישרף דכתיב לבסוף וכדכתיבנא: