אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון

פרק ז · הלכה ג

הלכה א

או שיצאו חוץ לעזרה וכו'. בסוף הלכות פסולי המוקדשין פ"י כתב רבינו ז"ל דין זה שהוא ספק וישרף בעזרה לחומרא ותמה שם מהר"י קורקוס דלא נאמר ספק זה בגמ' בפ' טבול יום (דף ק"ד:) אלא אליבא דר"ל דאמר עדיין לא הגיע זמנו לצאת אבל לר' יוחנן דאמר בפ' כל התדיר (דף צ') דאע"ג דלא הגיע זמנו לצאת אם יצא קודם כשר ליכא הך בעיא ורבינו ז"ל בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין פסק כר' יוחנן דבשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים הזבח כשר וא"כ קשה איך פסק שם דהוי ספק והך קושיא איתא נמי כאן שכתב או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנם דפסול דלרבי יוחנן כשר. והרב הנזכר תירץ שם דמ"ש בפרק טבול יום דלא בעי לרבי יוחנן הוא קודם שידענו שהזריקה מועלת ליוצא לשורפו אבל לא לאכלו וכו' וקשה לי טובא על דבריו דמה שכתב רבינו ז"ל דהזריקה מועלת לשורפו לא קאי לבשר קדשים קלים שיצאו חוץ לעזרה אלא שיצאו ממחיצתן דהיינו חוץ לחומת ירושלים דאין עתיד לצאת שם כלל ומפני כן שורפין אותן אם יצאו קודם למקום שעתידין לצאת אחרי כן ודאי דאוכלים אותם כדאמר התם הר"א ז"ל וכן פירש הבעל כ"מ ז"ל שם דברי רבינו ז"ל. ונראה לי לתרץ דברי רבינו ז"ל ולומר דיש לדקדק עוד דשם נראה מדבריו דלא בעי בגמ' ביציאה גבי פרים הנשרפים אלא גבי בשר בלבד אבל האימורים ודאי כיון שאין עתידין לצאת אם יצאו קודם זריקה נפסלו וכי היכי דבעיא דבעי התם לא בעי אלא גבי בשר דגבי אימורים פשיטא ליה דנפסלו ה"ה ביציאה וזה נראה מדברי רבינו ז"ל שכלל שתי הבעיות יחד בעיא דלינה ויציאה וכתב פוסלת בשרן כאימוריהן או אינה פוסלת בשרן ומדקאמר אינה פוסלת בשרן משמע דאבשר לחוד הוו הבעיות האלו וז"ש כאימוריהן וא"כ קשה דבפ"א מהל' פסולי המוקדשין כתב גבי קדשים קלים דהאימורים אע"פ שאינם עתידים לצאת אם יצאו לא נפסל הזבח ואמאי פשיטא ליה גבי קדשי קדשים דהאימורים אם יצאו נפסל הזבח ונראה לתרץ לקושיא זאת דודאי ס"ל לרבינו ז"ל דיש הפרש בין ק"ק שהם חמורים לקדשים קלים שמפני שהם קלים אין פוסל בהן יציאת אימורים אבל קדשי קדשים פשיטא ליה דיציאת אימורים פוסל דבעיא דיציאה ובעיא דלינה משמע ליה לרבינו ז"ל דבחד גוונא איתמרו וכי היכי דבעיא דלינה לא הוי באימורים כדאמרינן התם ה"ה דבעיא דיציאה ועם זה נאמר לתרץ הקושיא הראשונה דרבינו ז"ל מפרש מ"ש בפ' טבול יום מאי קמבעיא ליה הפך מפירוש רש"י ז"ל והכי קאמר בשלמא לר' יוחנן בעי שפיר דאע"ג דגבי קדשים קלים אע"פ שיצאו קודם זמנם מותר מ"מ מבעיא ליה בפרים הנשרפים שהם קדשי קדשים אם החמירו בהם כי היכי דאחמירו גבי אימורים דידהו יותר מקדשים קלים או לא אלא לר"ל מאי קא מיבעיא ליה השתא קדשים קלים אמר ר"ל דפסול אם יצאו קודם זמנם כ"ש בקדשי קדשים דחמורים וכי תימא דלא בעי אלא לר' יוחנן מדבעי סתמא משמע דאליבא דכולהו בעי ותירץ דאיכא בעיא ג"כ אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת דיש טעם להקל יותר מפני שחובה לצאת מה שאין כן בקדשים קלים ולפ"ז אתי שפיר לרבינו ז"ל דפסק כר' יוחנן שכתב ספק מפני דהבעיא לר' יוחנן גם כן היא כדפרישנא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה