לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יז
דם כל אחד מהם טעון מתנה אחת בשפיכה כו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין דנראה דפסק כר"י הגלילי דאמר בפ' ב"ש (דף ל"ז) דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ור' יוסי אית ליה כולהו בזריקה כנראה שם בהדיא בגמרא וקרא ה"ק ואת דמם תזרוק. ואם נאמר שיש ט"ס בדברי רבינו ונאמר דכולהו בזריקה לא היא דפסח קי"ל דהוי בשפיכה וכדכתב רבינו ז"ל בספ"ג מהל' קרבן פסח דם הפסח בשפיכה ודם השלמים בזריקה ואם נאמר דאמר כולם בשפיכה בדיעבד אם עשה בכור ומעשר בשפיכה יצא וכדכתב רבינו ז"ל ברפ"ב מהל' פסולי המוקדשין וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך. גם שם לא הונח לי דרבינו ז"ל כתב בהפך בהל' חמץ ומצה פ"ח דפסק שם כר"ע דאמר ברכה של זבח אינו פוטר של פסח וברכה של פסח אינו פוטר של זבח משום דאית ליה דשלמים בזריקה דוקא ולא בשפיכה ופסח בשפיכה ולא בזריקה ולית ליה כל הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא וכמו שאמרו בר"פ ב"ש שם סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה וכו' כלומר ולית ליה כל הניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וקושיא זו אלימתא היא. ועל מה שכתב הרב בעל כ"מ ז"ל שם בהלכות פסולי המוקדשין להעמיד דברי רבינו ז"ל עדיין לא עמדתי על תירוץ קושיא זאת. ונראה לע"ד להעמיד דברי רבינו ז"ל דמשום דקשיא ליה הלכתא אהילכתא דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו וא"כ משמע דהלכתא כר"ע בההיא דפליג עליה ר' ישמעאל גבי ברכת פסח וזבח בפסחים (דף פ"ח) דפריך מברייתא זו דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וכיון דסתמא דגמרא פריך ממלתיה משמע דהלכתא היא לכך פירש רבינו דסוגיא דפסחים אית ליה דר"ע לא פליג אההיא ברייתא ומה שאמר שאינו פוטר לא של זבח לפסח ולא של פסח לזבח משום דכיון דלכתחילה מיהא צריך ליתן זה בזריקה וזה בשפיכה ואין העבודות דומות לכך ראוי שלא לפטור ברכה של זו לזו ושל זו לזו והיינו דאמרי' בסוף ערבי פסחים לא שפיכה בכלל זריקה וכו' כלומר דלכתחלה מצות שלמים בזריקה דוקא ומצות פסח בשפיכה דוקא וכיון שכן אין ראוי לפטור ברכה של זו לזו וסוגיא דפרק ב"ש סברה דטעמא דר"ע הוא דמשום הכי אינו פוטר של פסח לשל זבח דשל זבח אפילו בדיעבד לא יצא בשפיכה ופליגא אסוגיא דפסחים ורבינו פסק הכי משום דלההיא סוגיא מתיישבה ברייתא אליבא דר"ע וא"כ אפילו לר"ע הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא וזהו שכתב כאן רבינו שבכור ומעשר טעון שפיכה כלומר לעיכובא דלפחות בעי שפיכה בדיעבד ודאי דלכתחילה בעי זריקה וסמך על מ"ש בהל' קרבן פסח דם השלמים בזריקה וה"ה לבכור ומעשר שהם קדשים קלים והם בכלל שלמים ומ"ש כאן רבינו דמפי השמועה למדנו דמעשר ופסח כבכור לא הוי מקרא דדמם דר"י הגלילי והוא לא פסק כמותו אלא מקרא אחרינא מרבינן שפיכה לפסח ומעשר וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפרק ב"ש (דף ל"ו ע"ב בד"ה מתן דם) וז"ל ונראה דר' ישמעאל דפסחים סבר דפסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מודם זבחיך ישפך וכו' הכי נמי אית ליה לרבינו ז"ל לסוגיא דפסחים דקאמרה מקרא דודם זבחיך ישפך ור"ע נמי אתי לומר דכל הניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וכדכתיבנא פסח בשפיכה מקרא אחרינא נפקא ליה והיינו דקאמר מפי השמועה למדנו ונסתלקה קושית הרב בעל כ"מ ז"ל שהקשה דאי כר"י הגלילי מאי מפי השמועה דקאמר מקרא מלא הוא ולפי מה שכתבתי דלא פסק כר' יוסי א"ש. זה נ"ל לדחוק ליישב דברי רבינו ז"ל ומ"מ לכל הפירושים קשה לי קצת לשונו שכתב ומנין שאינם טעונים אלא מתנה אחת דמשמע דאי לאו קרא אמרינן דהוה טעון ארבע מתנות ואינו כן אלא אדרבה אי לאו קרא הוה אמרינן דאינו טעון מתנה כלל ולשון הגמ' הוא הפך דברי רבינו ז"ל שאמרו למד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים משמע דאי לאו קרא לא הוה ידענא מתן דמים כלל ואולי דרבינו ז"ל אמר לשון זה מפני דאית ליה דודאי מתן דמים בכל הקרבנות ידעינן לרבי מקרא [דודם] ולתנא אחרינא מקרא דודם זבחיך ולכך נראה ודאי דמ"ש הברייתא שטעון מתן דמים ואימורים כלומר שטעון בכי האי גוונא דהוי בזריקה ומתנה אחת: