אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון

פרק ה · הלכה יא

הלכה ח

שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל כו'. בפרק איזהו מקומן (דף נ"א נ"ב) אמר על מתני' דשיירי הדם היה שופך כו' מ"ט אמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא, והתוס' ביומא פ' אמר להם הממונה (דף ל"ג) בדיבור המתחיל אין מעבירין על המצות כתבו דרש"י ז"ל לא גרס ההוא דפגע ביה ברישא אלא מפתח אהל מועד קא גמר דיסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח וכן משמע התם בגמ' גבי שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ומפרש משום דילמד ירידתו מן הכבש מיציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי ואי מאין מעבירין על המצות קא יליף מפנימיים דנשפכים על יסוד מערבי אמאי פשיטא ליה בפנימיים שהן ביסוד מערבי מבחיצון ביסוד דרומי הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות וכן משמע בפ' קדשי קדשים דפריך דשיירי הדם בהדיא כתיב בהו אשר פתח אוהל מועד ע"כ. וקשה לפירושו דאשר פתח אהל מועד איצטריך למאי דדרשינן בפרק איזהו מקומן (דף נ"ב) דהוי מזבח החיצון ולא פנימי כדאמרו שם האי מיבעי ליה לגופיה ותירצו מאשר פתח אהל מועד נפקא ופירש"י דהיינו חיצון וכו' וא"כ כיון דדרשינן להאי קרא לגופיה מהיכא ילפת מיניה דאתא למימר לההיא דסמוך לפתח אהל מועד. וי"ל דתרי פתח אהל מועד כתיבי בפרשת ויקרא חד בכהן משיח וחד דעדת ישראל והא דפר כהן משיח אתא לגופיה כדאמרינן בגמ' והא דעדת ישראל תו לא איצטריך וכדכתב רש"י ז"ל שם בפ' איזהו מקומן אל יסוד מזבח העולה האמור בפר העדה תו לא איצטריך דהא איתקיש להדדי ולהכי דריש התם בגמרא יסוד מזבח העולה דפר העדה וא"כ ראוי לדרוש גם כן אשר פתח אהל מועד דכתיבי ביה דכיון דאיתקוש לכהן משיח מיותר הוא וע"כ איצטריך לומר שישפוך אל יסוד מערבי שכנגד הפתח וזהו טעמו של רש"י ז"ל שפירש כן בפירוש החומש בפרשת ויקרא מאשר פתח אהל מועד תניינא דפר העדה ולא מאשר פתח אהל מועד קמא דפר כהן משיח דההוא איצטריך לגופיה לומר שהוא מזבח החיצון כדכתיבנא. וראיתי להרב מהור"ר אליה מזרחי ז"ל שכתב שדברי רש"י ז"ל בפי' החומש הם דברי ת"כ ומשמע ליה דפליג אגמרא דידן דבגמרא דידן הא דרשינן להאי קרא דאשר פתח אהל מועד לגופיה לומר שיהא מזבח החיצון ולפי מה שכתבתי א"ש דת"כ מפיק ליה מאשר פתח אהל מועד דפר העדה ואדלעיל מיניה קאי שהתחיל לומר כשהוא אומר בעדה אל יסוד וכו' והך אשר פתח אהל מועד דכתיב ביה דריש. ורש"י ז"ל גלה דעתו בפירוש החומש שתפס בתניינא דפר העדה ואני תמיה על הרב הנזכר איך רצה לפרש דברי ספרי דהעולה אתא לומר דלא נימא דאשר פתח אהל מועד הוי מזבח הפנימי והוי יסוד המזרחי שלו הא העולה איצטריך למיעוטא שלא יזרקם לפנימי וכדפירשו בפ' איזהו מקומן ולהכי מיותר תניינא לומר שאין יסוד לפנימי עצמו והג' לומר תן יסוד למזבח של עולם כדפירשו שם ואותה הברייתא שם היא שנויה לעיל מיניה והכי כתב רש"י ז"ל דהיא שנויה בתורת כהנים ואותה הברייתא הוא שפירשו בגמרא ואיך יעלה בדעת הרב ז"ל לומר שיחלוק ההיא ברייתא על דברי הגמרא סוף דבר לא ירדתי לסוף דעת הרב ונראה לי כמו שכתבתי. ואין לפרש דברי רש"י ז"ל בפירוש החומש במה שאמר זהו יסוד מערבי שכנגד הפתח דטעמא הוי משום דביה פגע ברישא כמו שרצה לומר הרב ז"ל דלא יסבול לשונו של רש"י ז"ל פירוש זה כלל דמשמע מקרא דנפקא ליה ורש"י ז"ל לא גריס בגמרא ההוא דפגע ברישא וכדכתבו התוס' ז"ל בשמו. אבל רבינו ז"ל שכתב שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל משמע דגריס בגמרא ההוא דפגע ברישא ואם כן יפלו עליו הקושיות שהקשו התוס' ז"ל בפ' אמר להם הממונה וכדכתיבנא. לכך נ"ל לומר דרבינו ז"ל מפרש דאי לאו קרא הוה אמינא דטעמא דאין מעבירין על המצות לא שייך אלא היכא דבעי למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל הכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה וכו' וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפ' אמר להם הממונה ולהכי אתא קרא לומר דאפילו דלא בעי למעבד אלא חד שייך טעמא דאין מעבירין משום דפגע ביה ברישא ואם כן הך סברא דפגע ביה ברישא מקרא שמעינן לה הכא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה