לחם משנה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ח
ששירי הדם שבאצבעו פסולים ליתן מהם על קרן אחרת. בפ' דם חטאת (דף צ"ג) ובפ"ק דמנחות (דף ז' ע"ב) הקשו שם ע"ז ממ"ש גבי פרה גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה ואמר שם אצבעו במאי מקנח כלומר דאינו יכול לקנח בגופה של פרה אי מפני שלא יתלכלך אצבעו בנימין כמו שפירש"י בפ' דם חטאת אי משום דא"א לו לירד מן ההר לקנח בין הזאה להזאה וכדפירש"י במנחות ותירצו שם אמר אביי בשפת מזרק. ותימה על רבינו שכתב בפ"ג מהלכות פרה אדומה שמקנח אצבעו בגופה של פרה. ונראה דרבינו ז"ל גריס כגירסא דאיתא בספרים דידן במנחות דאמרינן התם הכי אצבעו במאי מקנח דאי אמרת בגופה של פרה איבעי ליה למתני מקנח גופו ואצבעו בגופה של פרה ומדלא קתני הכי ש"מ דלא בעי קינוח אמר אביי בשפת מזרק ע"כ. ולפ"ז קושית הגמ' וההכרח שלו הוא משום דלא תני קינוח אצבעו בברייתא וסובר רבינו ז"ל שכשתירץ אביי בכפורי זהב ה"ק הא דלא תני אצבעו בהדי ידו משום דבידו מקנח בגופה של פרה ולא בדבר אחר מפני שצריך לשרוף לכוליה דם וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפ"ב דזבחים (דף כ"ה) אבל אצבעו התירו לו שיקנח בכפורי זהב מפני שאינו יכול לטרוח לירד ולקנח בגופה של פרה בין הזאה להזאה ולכך אי בעי מקנח בגופה של פרה ואי בעי מקנח בכפורי זהב וכיון דמפרש כך רבינו לכך כתב שמקנח בגופה של פרה ואע"ג דלא כתב דאי בעי מקנח אצבעו בכפורי זהב אין קפידא בכך דחדא מינייהו נקט. ומ"מ עדיין צ"ע דהיה לו לבאר: