לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה יא
אפילו היה אביו רשע וכו'. למה שהקשה הטור מהניח להם אביהם פרה גזולה דאמרו שם דאינו חייב להחזיר מפני כבוד אביהם היכא דלא עשה תשובה יש לתרץ דלאחר מיתה שאני ומה שאמר רבינו הוא דבחייו מכבדו אע"פ שלא עשה תשובה אבל התם דלאחר מיתה אינם חייבים בכבודו כיון דלא עשה תשובה אבל מה שתירץ הרב כ"מ קשה בעיני דא"כ למ"ד משל בן היכא דלא עשה תשובה אמאי אמרו שם בברייתא דאינו חייב משום כבוד אביהם דלא שייך האי תירוצא אלא למ"ד משל אב ולא למ"ד משל בן וכי תימא דמאן דאמר משל בן מוקי ברייתא דריש איזהו נשך (דף ס"ב.) בשלא עשה תשובה וחייבים להחזיר משום כבוד אביהם אע"פ שיהיה משל בן דהם ירשו זהו דוחק לומר דפליגי בפירושה דברייתא דהתם דלמר דוקא בשעשה תשובה ולמר אפילו בשלא עשה:
אלא יאמר לו אבא כך כתוב בתורה וכו'. בפ"ק דקידושין (דף ל"ב.) הקשו כך כתוב בתורה צעורי קא מצער ליה אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך ע"כ. ופירש"י מקרא כתוב בתורה כך ואומר לו המקרא וכו'. ונראה דלפירוש רש"י ז"ל החילוק שבין מקשה ומתרץ הוא דהיה סבור המקשה שאינו אומר לו עברת וכו' אלא אומר לו ראה אבא כי אין הדין כך שכך כתוב בתורה ולזה הקשה דהיינו עברת ותירץ המתרץ שאינו מזכיר לו כלל ממה שהוא עשה אם הדין כן או לא אלא מודיעו הדין והוא יבין מאליו אבל רבינו מפרש דהחילוק שיש בין המקשה ומתרץ הוא דמקשה סבר דבניחותא אמר לו וכיון דאמר לו בניחותא הרי הוא כאילו אומר לו שטעה ומודיע לו הדין ולכך מצערו ותירץ לו המתרץ דאינו אומר לו כן אלא דרך שאלה ואינו כאומר לו שטעה אלא כשואל הדין והוא דרך כבוד: